רע"פ 4240/98 האני אסחאק נ. מדינת ישראל

השופט ח' אריאל:

1.לפנינו בקשת רשות ערעור של המבקש, יליד 1966, על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר ניתן בערעורו שהוגש על-ידי המבקש (ע"פ 759/97) ועל-ידי המדינה בערעור שכנגד (ע"פ 818/97), על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (בת.פ. 4663/96).

2.בית משפט השלום בחיפה גזר על המבקש עונש מאסר של 10 חודשים בפועל והפעיל מאסר על תנאי של 6 חודשים, כאשר 4 מהם חופפים ו2- מצטברים, כן הוטל עליו מאסר על תנאי של 10 חודשים ל3- שנים.

3.בית המשפט המחוזי בחיפה, ברוב דעות (כב' השופטים הס וברלינר), קיבל את ערעור המדינה והטיל על המבקש 36 חודשי מאסר בפועל

(3 שנים), הפעיל את המאסר על תנאי של 6 חדשים, כולו , במצטבר וכן קבע מאסר על תנאי של 18 חודשים .

4.המבקש הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו, בעבירות של גניבה בידי מורשה, על פי סעיף 393(2) לחוק העונשין תשל"ז1977- (להלן: "החוק"), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיף 415 לחוק ושימוש במסמך, עבירה לפי סעיף 240 לחוק.

הרקע לעבירות האמורות נעוץ במעשי הונאה שביצע המבקש בהיותו הבעלים של מוסך בחצור הגלילית.

המבקש נטל מלקוח, שרכבו ניזוק בתאונת-דרכים, המחאה אישית כנגד התיקונים הנדרשים, חרף המוסכם ביניהם כי ההמחאה תוחזר ללקוח עם קבלת המחאה מחברת הביטוח, הציג לפרעון גם את המחאת הלקוח וגם את ההמחאה מחברת הביטוח, תוך זיוף חתימתו של הלקוח על גב ההמחאה.

5.להרשעות אלה צירף המבקש תיק שהתנהל, אותה עת, באותו בית משפט, והודה ב 10 - עבירות של גניבה בידי מורשה, באותה כמות של זיופים בכוונה לקבל דבר במרמה, בנסיבות מחמירות ועוד עבירה של נסיון לקבל דבר בנסיבות מחמירות, עבירות אלה היו קשורות בעבודתו כיועץ מס במשרד רואי-חשבון.

6.כל זאת, עת היה תלויים ועומדים נגדו 6 חודשי מאסר על תנאי, שנפסקו בבית משפט השלום בצפת, בשל עבירות של מסירת הודעה כוזבת, נסיון לקבל דבר במרמה ותיקים נוספים שצורפו שם שעניינם קבלת דבר במרמה והיזק בזדון לרכב.

7.בתי-המשפט לקחו בחשבון את הקשיים הכלכליים והחובות הכבדים שהיו למבקש, באותו זמן, שחלק מהן "ירש" מאביו המנוח. המבקש מחזיר את החובות במסגרת תיקי הוצאה לפועל. תסקירי קצין המבחן שהוגשו שם וכאן, תמכו במבקש בהתחשב במצוקותיו ובתפנית החיובית, כיום, באורחות חייו ובתפישת עולמו ובכמיהתו לשקם את עצמו.

8.בית המשפט המחוזי שביטא את דעת הרוב (כבוד השופט הס), פירט בהרחבה את השיקולים להחמרה הממשית בדינו של המערער. גם כבוד השופט גריל, שהיה בדעת מיעוט, להשארת העונש שנפסק בבית משפט השלום על כנו, פירט את דעתו.

9.שמענו את טענות באי-כוח הצדדים.

התרשמנו מטענותיה של הסנגורית, המלומדה, גב' זועבי פאהום, על התדהמה והסבל שנגרמו למבקש משעונשו שולש ויותר על-ידי בית המשפט המחוזי ומהנימוקים לבקשתה לתת למבקש רשות ערעור ולדון לגופו בעניין העונש. עורכת-דין פאהום טענה את כל הטענות האפשריות ומעבר לכך.

10.יחד עם כך, לאחר שהתלבטנו בעניין זה, הגענו למסקנה כי אין זה המקרה הנדיר שבגינו יסטה בית משפט זה מהכלל כי לא תינתן רשות לערעור שני בשל הטלת עונש בלבד (ראה החלטת הנשיא ברע"פ 967/98 נאמל מחמד סלמה נ' מדינת ישראל מיום 27.4.98).

אליבא דדעתנו, ניתן לומר אמנם שהעונש הוחמר החמרה כבדה ביותר בבית המשפט המחוזי, לעומת בית משפט השלום. אך בהתחשב בעבירות הרבות והחמורות שביצע המבקש וזאת תוך כדי כך שעונש של מאסר על תנאי תלוי על צווארו, אין בעונש זה מיצוי מלא של הדין על-ידי בית המשפט המחוזי, שכידוע אינו ממצה את הדין, כערכאת ערעור. זאת, גם אם לוקחים בחשבון את כל הנימוקים האישיים והכלכליים שהמבקש סובל מהם ואשר גם בית המשפט המחוזי התחשב בהם.

העבירות שביצע המבקש הן חמורות ומכוערות. הוא פגע באמון שנתנו בו מעבידו ולקוחו וגרם להם נזק תוך כדי הפרת אמון.

בית משפט זה חוזר ומתריע על הצורך בהחמרה בעונשים, גם לגבי עבירות מסוג זה, הפוגעות באנשים תמימים הנותנים אמון במבצען ויוצאים וידם על ראשם, וזאת כדי לצמצם אם לא להפסיק מעשים כגון אלה.

11.עם כל ההתחשבות במערער ובטענות המלאות של הסנגורית המלומדה - אני מציע לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

ש ו פ ט

השופט י' טירקל :

כלל נקוט בידינו כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, כדי להרשות ערעור לפני בית משפט זה. לא מצאתי בנסיבות המקרה שלפנינו דבר שיצדיק סטיה מן הכלל.

הייתי דוחה, איפוא, את הבקשה גם אני.

ש ו פ ט

השופט י' קדמי :

אנכי מצטרף לעמדתם של חבריי השופטים אריאל וטירקל.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בהחלטתו של השופט ח' אריאל.