פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4315/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
פארס עליימי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט
המחוזי בנצרת, בעפ"א 173/09,
מיום 21.4.09, שניתן על ידי כבוד השופטים: א' הלמן, א' קולה, י' אברהם
בשם המבקש:
עו"ד מארון אבו נסאר
החלטה
המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בארבע עבירות של איומים, בשלוש עבירות תקיפה ועבירה אחת של תקיפה הגורמת חבלה ממש בנסיבות מחמירות – לפי סעיפים 192, 382(ב)(1), 379, 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העבירות בוצעו נגד בת-זוגו של המבקש במהלך תקופה של 15 חודשים. בעקבות הרשעתו, דן אותו בית-משפט השלום ל-18 חודשי מאסר, מתוכם 35 ימי מאסר בפועל והיתרה על-תנאי. בית המשפט הוסיף וחייב את המבקש לחתום על ערבות בסך 5,000 ש"ח להימנע מעבירות של איום ואלימות. ערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש, התקבל, ובית-משפט המחוזי בנצרת קבע כי מתוך 15 חודשי המאסר שהושתו עליו, ישא המבקש בשבעה מהם מאחורי סורג ובריח. בתוך כך קבעה ערכאת הערעור כי אין
בנסיבותיו האישיות של המבקש, כמו גם במצב בריאותו ורצונו לשקם את חייו, כדי להטות את הכף לקולא. זאת, נוכח חומרת מעשיו, עברו המכביד והעובדה שאין מדובר במעידה חד פעמית.
עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אולם לא מצאתי כי בידו עילה לכך. הבקשה אינה מעוררת סוגיה לה עשויה להיות השלכות משפטיות רחבות או כלליות, וכל כולה חזרה על טענות פרטניות אשר נדונו בידי ערכאות קמא (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)
בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). זאת ועוד, הלכה היא, כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 שירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבותיו של מקרה זה, לא מצאתי כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המבקש, אדרבא, נראה כי העונש נוטה לקולא (השוו רע"פ 3152/08 חמו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2008); רע"פ 1293/08 קורניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.06.2008)).
נוכח האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ג' בסיון
התשס"ט (26.05.09)
.
ש ו פ ט