רע"פ 434/20 ראובן הירש נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' דאוד ) בעפ"ת 37616-08-19 מיום 20.11.2019, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (השופטת כ' פאר-גינת ) בתת"ע 8996-11-17 מיום 14.7.2019.

2.

על פי המפורט בכתב האישום, ביום 7.2.2017 עצר המבקש בקריית ים "אוטובוס זעיר ציבורי" בתחום של תחנת אוטובוס המסומן על פני הכביש. בשל כך, הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של עצירת רכב בתחום תחנת אוטובוסים, לפי תקנה 72(א)(12) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

3.

בהכרעת דינו הרשיע בית משפט השלום לתעבורה את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בית המשפט קבע, בהסתמך על חומר הראיות שהונח בפניו, כי עובדות כתב האישום הוכחו מעבר לכל ספק סביר.

בפרט, התרשם בית המשפט כי גרסתו של השוטר שערך את הודעת הקנס, ולפיה המבקש עצר את רכבו כדי שיוכל להגיע לדוכן הפיס שהיה בסמוך, היא "עקבית ומהימנה", וכי מזכר שערכה שוטרת שנכחה באירוע, אשר הוגש בהסכמת הצדדים, עולה בקנה אחד עם עדות זו.

מנגד, נקבע כי גרסת המבקש בכל הנוגע לסיבה שבגינה עצר את רכבו "אינה עקבית", וכי היא סותרת את הממצאים שנמצאו במקום עצירת הרכב.

4.

בגזר דינו, עמד בית משפט השלום בין היתר על עברו התעבורתי המכביד של המבקש, וגזר עליו קנס בסך של 600 ש"ח.

5.

ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע כי לא נמצאה עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית. נוסף על כך, צוין כי העונש שהושת על המבקש הוא "סביר ומאוזן", וכי אין מקום להתערב בו לקוּלה.

6.

מכאן הבקשה שלפניי, אשר נוסף עליה הוגשה בקשה לעיכוב תשלום הקנס שהושת על המבקש.

בבקשה למתן רשות ערעור, משיג המבקש על קביעות עובדתיות רבות שקבע בית משפט השלום לתעבורה. בעיקרם של דברים, טוען המבקש כי אין ליתן אמון בעדותו של השוטר שערך את הודעת הקנס, וכי המזכר שנכתב על ידי השוטרת שנכחה באירוע הוא "מזויף".

7.

דין הבקשה להידחות.

8.

הלכה כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה ובמקרים נדירים בלבד המעוררים סוגיה עקרונית רחבת היקף החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים שבהם עולה חשש כי נגרם לו עיוות דין קיצוני או אי צדק מהותי.

9.

הבקשה שלפניי לא באה בגדר אמות המידה האמורות, ודי בכך כדי לדחותהּ.

טענות המבקש המופיעות בבקשה מכוונות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, והן ממוקדות כולן בשאלה האם בנסיבות המקרה דנן היה מקום להרשיעו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. השגות אלו נבחנו על ידי שתי הערכאות הקודמות שדנו בעניינו של המבקש – ונדחו.

משכך, הבקשה דנן אינה חורגת מדל"ת אמותיו של עניינו הפרטי של המבקש, ואף אינה מעוררת חשש כלשהו לעיוות דין שנגרם לו.

10.

הבקשה נדחית אפוא.

ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב תשלום הקנס.