רע"פ 4355/04 איריס טיבי נ. עיריית חיפה

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט מחוזי בחיפה, ולפיו לא יעוכב עוד ביצוע צו הריסה מינהלי שצווה לעניינה של תוספת בניה שביצעה המבקשת ללא היתר.

2.המשיבה ציוותה בשנת 1999 צו הריסה מינהלי בגין תוספת בנייה בלתי חוקית שבנתה המבקשת בשטח של כמאה מטרים. מאז ועד היום, במשך חמש שנים, עושה המבקשת כל אשר ביכולתה כדי לבטל, להתלות או לדחות את ביצועו של צו ההריסה; זאת בהליכים רבים ומגוונים לפני ערכאות שונות. וההליכים מסתבכים והולכים, הולכים ומתמשכים עוד ועוד.

3.בקשת הרשות לערער נסבה על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 14.4.04. טענתה העיקרית של המבקשת היא כי אין זה ראוי להורות על ביצוע צו הריסה שניתן לפני כ- 5 שנים, הן נוכח חלוף הזמן והן בשים-לב לעובדה כי האיזור בו מצוי המיבנה עתיד לעבור ממילא שינויים תיכנוניים. עוד טוענת המבקשת, כי יש לאפשר לה למצות את כל ההליכים התיכנוניים והמשפטיים בטרם יבוצע צו ההריסה. לבסוף טוענת המבקשת, כי יש להימנע מביצוע צו ההריסה לאור נסיבותיה האישיות (המבקשת היא אם חד-הורית המטופלת בשלושה ילדים) ולאור הפגיעה הצפויה לשכנים בבניין כתוצאה מן ההריסה.

4.דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינה הספציפי של המבקשת והמצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. כידוע, טענות כנגד עונש אינן מקימות – על דרך העיקרון - עילה לקיום דיון בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים, ועניינה של המבקשת אין הוא בא בגידרי מקרים אלה (ראו: רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

5.אשר לטענת המבקשת כי אין זה ראוי להורות על ביצוע צו ההריסה שניתן לפני חמש שנים – טענה זו יפה היה לה שלא נטענה משנטענה. הייתה זו המבקשת אשר ביקשה מן הערכאות לעכב ולהוסיף ולעכב את ביצוע צו ההריסה, הן מחמת נסיבותיה האישיות הקשות והן מחמת רצונה למצות את הליכי התכנון. כן ניכר כי לא אצה לה למבקשת הדרך, ולא אחת השתהתה בפניותיה לערכאות בבקשות לעיכוב ביצוע ובפניותיה לרשויות התיכנון. רשויות התיכנון ובתי-המשפט הקלו עם המבקשת לפנים-משורת-הדין לאורך השנים, ובנסיבות אלו אין זה ראוי כי תישמע בטענה שבחלוף 5 שנים מיום שהוצא צו ההריסה, אין לקיימו.

6.אשר לטענת המבקשת כי לא מיצתה את ההליכים התיכנוניים והמשפטיים העומדים לרשותה, גם טענה זו אינה ראויה בעיניי. המבקשת פעלה ללא הרף בהליכים רבים-מספור לפני הערכאות ולפני רשויות התיכנון, ולא ניתן לומר בשום אופן כי לא מיצתה את האפשרות לנקוט בהליכים התיכנוניים או המשפטיים העומדים לרשותה. בצדק קבע בית-המשפט המחוזי בהחלטתו האחרונה מיום 14.4.04 כי "'מיצוי הליכים' אין משמעותו ניהול הליכים אין סופיים עד לקבלת האישור המיוחל".

7.המבקשת תולה את עיקר יהבה בכך שמתהווה בימים אלה תוכנית לאיזור בו מצוי המיבנה הנדון. אמנם, כפי שעולה ממכתבו של מהנדס העיר, "נמצאת בשלבי הכנה תכנית כללית לתגבור זכויות בניה במסלול עיבוי" באזור המיבנה, ואולם תוכנית זו אינה בגדר תוכנית מגובשת המתקרבת לשלבים סופיים. מעבר לכך, נאמר למבקשת במפורש כי הרחבת הבנייה שביצעה והתוכנית שהיא מציעה לבניין "אינם משתלבים עם הפתרון התכנוני הכולל , אשר גובש במסגרת התוכנית [החדשה]" (ההדגשה במקור – מ' ח'). נראה אפוא כי אין סיכוי ממשי כי תאושר הבנייה שביצעה המבקשת, וכפי שקבע בית-המשפט המחוזי בהחלטתו האחרונה "תקוותיה של המערערת כי תוכל לשנות התוכנית המתגבשת ולכלול בתוכה הכשר לעבודות שביצעה אינן מספיקות כדי לבסס את אותן נסיבות מיוחדות שיצדיקו עיכוב ביצוע" (ההדגשה במקור – מ' ח'). אין אפוא ממש בטענת המבקשת כי תיפגע זכות מזכויותיה אם לא יעוכב ביצוע הצו.

8.באשר לטענות המבקשת לעניין נסיבותיה האישיות ולעניין העדפותיו של ועד הבית - טענות אלו מקומן אינו בבקשה לרשות ערעור. נסיבותיה האישיות של המבקשת אמנם קשות הן, אך הן הונחו כבר לפני בית-משפט קמא, וחרף זאת החליט כפי שהחליט. העדפות יתר דרי הבניין המשותף אינן בבחינת שיקול מן העניין לשאלה העומדת לפנינו. מטעם זה אף אינני רואה מקום לקבל את מכתבו של ועד הבית כראיה נוספת בבקשה לרשות ערעור.

9.נותרה טענת המבקשת, הנסמכת על חוות-דעתו של המומחה אשר המבקשת ביקשה את הוספתה כראייה, כי אם יבוצע צו ההריסה עלול להיפגע המבנה כולו. לא נימצא לי טעם טוב לכך שחוות-הדעת של המומחה לא הוגשה קודם לכן, באחד מן ההליכים הרבים אשר נוהלו בבית-המשפט לעניינים מקומיים או בבית-המשפט המחוזי, ולפיכך נראה כי אין זה השלב המתאים להגשתה. יחד עם זאת, למען הזהירות, לא אסתפק בהצעתה של המשיבה האמורה בתגובתה מיום 31.5.04, כי "יועבר העתק מחוות הדעת לקבלן ולגורמים המטפלים בעיריית חיפה, על המבצע וכן למהנדס קונסטרקטור של עיריית חיפה".

10.אני מחליט לדחות את הבקשה לרשות ערעור. בה-בעת אני מוסיף ומחליט לעכב את ביצוע צו ההריסה למשך שבועיים ימים מהיום. בתקופת ביניים זו תעשה המבקשת כחוכמתה לעניין חוות-דעת המומחה שנולדה למרבית הפלא חמש שנים לאחר שניתן צו ההריסה.

היום, י"ג בסיוון תשס"ד (2.6.2004).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04043550_G04.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il