רע"פ 439/08 רונן גלעדי נ. מדינת ישראל

1.ביום 8.8.03 נהג המבקש בתל-אביב ברכב מסחרי, פגע בהולכת רגל קשישה שחצתה את הכביש במעבר חצייה, וגרם למותהּ. בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו הרשיעו בגרימת מוות תוך נהיגת רכב ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. נקבע, כי המבקש נהג במהירות מופרזת, לפחות 30 קמ"ש מעל המותר, וכי על-אף שרכב אחר שנסע לפניו בנתיב אחר עצר לפני מעבר החצייה, המשיך המבקש בנסיעתו. בעקבות ההרשעה, נדון המבקש ל-10 חודשי מאסר, 14 חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, פסילת רישיון נהיגה למשך 12 שנה וששה חודשי פסילה נוספים על-תנאי. כן הועמד המבקש בפיקוח שירות המבחן.

2.בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי טען, כי נכון היה להשית עליו עונש מאסר מתון יותר בו יוכל לשאת בדרך של עבודות שירות. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא קובע כי הענישה מאזנת נכונה את כלל השיקולים הצריכים לעניין. עוד נקבע, כי חומרה יתרה נודעת לעובדה שלמבקש הרשעות נוספות, חלקן אף לאחר קרות התאונה האמורה. מכאן הבקשה שבפני, בה שב המבקש על טענותיו ועותר ליתן לו רשות לערער.

3.דין הבקשה להידחות. הרשות לערער אינה ניתנת כעניין שבשגרה, ואין בחומרת העונש, כשלעצמה, כדי להקים עילה לקיומו של דיון בפני ערכאת ערעור שנייה (רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07)). אמנם, גם לכלל זה נקבעו חריגים, אך עניינו של המבקש אינו נמנה עליהם. המבקש נסע במהירות מופרזת וקיפד את פתיל חייה של הולכת הרגל במעבר חצייה. נוכח רמת רשלנותו הגבוהה ועברו התעבורתי, לא מצאתי בעונש שהושת עליו כל מימד של חומרה המצדיק דיון בפני ערכאה נוספת.

אשר על כן, בקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.