רע"פ 4392/09 שלום חן נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הסיע ילדים תמורת שכר בלא אישור כדין וללא ביטוח, ובנוסף, ישבו הילדים במושבי הרכב כשהם אינם חגורים בחגורת בטיחות. בשלב כלשהו עצר המבקש את רכבו כאשר שניים מן הגלגלים על המדרכה, במטרה להוריד את אחת הילדות, ומשהמשיך בנסיעה לא הבחין כי דש מעילה של הילדה נתפס בדלת. כתוצאה מכך היא נגררה בעקבות הרכב ונחבלה אנושות, וכתוצאה מכך הלכה ביום המחרת לעולמה. כן נטען, כי לאחר שרכב זק"א עצר כדי להושיט עזרה לילדה המנוחה, עזב המערער את הזירה ונעצר ברחוב סמוך. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים הרשיע בית-המשפט לתעבורה בנתניה את המבקש בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, הזזת רכב מעורב בתאונה, איסור גביית שכר באוטובוס פרטי, ונהיגה ללא ביטוח. על כל אלה נדון המבקש ל-15 חודשי מאסר, עשרה חודשים מאסר על-תנאי, עשרים שנות פסילה וקנס של 18,000 ש"ח.

2.

ערעורו של המבקש, בגדרו ביקש להגיש ראייה נוספת ביחס למהימנות אחד מעדי התביעה, ובו נטען כי בחלק מן העדויות שהובאו במשפט נפלו סתירות מהותיות – נדחה. בית-המשפט המחוזי מצא, כי הבקשה להגשתה של ראיה נוספת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה, ובנוסף, סבר כי אין מקום לשנות מממצאי המהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית. לפיכך, נותרו הרשעת המבקש והעונש שהושת עליו על כנם.

3.

בבקשה שבפני, אשר נוסחה כערעור בזכות לכל דבר ועניין, עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והשגותיו מופנות בעיקרן לממצאי עובדה ומהימנות אותם ביקש לבחון מחדש. כך הוא טוען, כי הרשעתו נסמכה על ראיות נסיבתיות שאינן מובילות למסקנה אפשרית אחת בדבר אשמתו; על עדויות בלתי מהימנות; וכן על עדויותיהם של אנשים מקורבים למשפחת המנוחה. ועוד נטען, כי לא ניתן משקל ראוי לעדותו של חוקר פרטי מטעם המבקש, וקביעתה של ערכאה קמא לפיה קיימים ממצאים אובייקטיביים המעידים על מעורבותו בתאונה, ניתנה ללא הנמקה ראויה.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא, כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים בהם עולה שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינו של המבקש. הבקשה שבפני אינה עונה על דרישה זו, הואיל והשגותיו של המבקש הן פרטניות ועוסקות כולן בעניינים שבעובדה. סוגיות אלו נבחנו לפני ולפנים בידי שתי ערכאות קמא, ובכך די.

אשר על כן, הבקשה נדחית ועִמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.