רע"פ 473/10 דני כהנא נ. מדינת ישראל

1.

בשנת 1994 נערכה בין המבקש לבין קבלן עסקת חליפין, במסגרתה הוסכם כי הקבלן יבנה את ביתו של המבקש תמורת סכום כלשהו והעברת מכונית לבעלותו. כן הוסכם כי הקבלן יעביר לידי המבקש שיק על סך 30,000 ש"ח, לשם הבטחת התחייבותו להשלמת הבניה. בשנת 1999 התגלעה מחלוקת בין הצדדים, בעקבותיה הגיש המבקש את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ובתגובה הגיש הקבלן התנגדות. אותה התדיינות הסתיימה בכך שהצדדים שלחו לבית המשפט הודעה לפיה הם יישבו את ההדורים על דרך הסכם פשרה, ואין להם עוד טענות או תביעות הדדיות, לרבות לעניין ההמחאה.

בשנת 2003 פנה המבקש אל הקבלן פעם נוספת בדרישה לפרוע את ההמחאה, תוך שהציג לו שני מסמכים: האחד, הסכם הפשרה אשר נערך בין השניים, ממנו השמיט במכוון את הסעיף המורה על סיום המחלוקת ביניהם. השני, הסכם "ג'נטלמני" מודפס אשר לכאורה נערך בין הצדדים כחלק מעסקת החליפין, במסגרתו התחייב הקבלן לשכור את שירותיו של המבקש כסוכן ביטוח. המבקש הודיע לקבלן כי המסמכים הוגשו לבית-המשפט וניסה להפעיל עליו בדרך זו לחץ פסול, כדי לאלצו לשלם לו כספים

בגין הפרתו של ההסכם ה"ג'נטלמני" הבדוי.

2.

בעקבות כך הוגש נגד המבקש כתב-אישום, המייחס לו עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבלת דבר במרמה – בהתאם לסעיפים 414(1)-(2), 418, 420 ו-415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המבקש הורשע בעבירות אלו בבית-משפט השלום בנתניה, ונדון לשישה חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות, עשרה חודשים מאסר על-תנאי וחויב לפצות את הקבלן בסכום של 3,000 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי מרכז, נדחה.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהשגותיו מופנות בעיקרן נגד ממצאים שבעובדה ומהימנות אותם הוא מבקש לבחון מחדש. כך הוא טוען, כי שגתה ערכאה קמא כאשר העדיפה את גרסתו של הקבלן על פני גרסתו שלו, וכאשר לא הסתמכה לצורך הכרעתה על מסמכים מקוריים שהגיש, אלא על העתקי מסמכים שהגיש הקבלן. עוד מוסיף המבקש, כי נוכח חלוף הזמן מאז ביצוען של העבירות, נכון להקל עמו ולבטל את הרשעתו כמו גם את עונש המאסר שנגזר לו.

4.

דינה של הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא, כי רשות ערעור ניתנת במשורה, ובמקרים בהם מתעוררת סוגיה משפטית מהותית המשליכה על ציבור רחב של מתדיינים (רע"פ 4392/09 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.5.2009)) להלכה זו אמנם נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. טענותיו של המבקש עוסקות בעניינו בלבד, והן מופנות נגד ממצאים שבעובדה ומהימנות, בהן ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב, ומקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שנייה. באשר לעונש, לא נותר אלא להפנות להלכה הפסוקה לפיה חומרתו כשלעצמה, אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, ולעניין זה אוסיף כי לא גיליתי בעונש שהושת על המבקש חומרה כלשהי.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.