פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4422/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
גילה טייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.5.10 ב-עפ"ת 40201-03-11 שניתן על ידי כבוד
השופטים: ש' ברלינר – סג"נ, י' גריל – סג"נ ור' פוקס
בשם המבקשת:
עו"ד דוד גולן
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 40201-03-11 (כבוד השופטים: ש' ברלינר – סג"נ , י' גריל – סג"נ
ו ר' פוקס ) מיום 26.5.2010 בו נדחה ערעורה של המבקשת, על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה חדרה (ת"ד 1492/04, כבוד השופט א' גופמן ) מיום 5.10.2010. בהחלטתי מיום 13.6.2011 עיכבתי את ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל על המבקשת, וזאת עד למתן החלטה אחרת.
המבקשת הועמדה לדין בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ונסיעה אחורנית. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 17.11.2003 נהגה המבקשת ברכבה. בשלב מסוים החלה המבקשת לנסוע לאחור ובעשותה כן פגעה באישה אשר חצתה את הרחוב וכתוצאה מכך נגרם מותה (להלן: המנוחה ).
ביום 5.10.2010 הרשיע בית משפט השלום את המבקשת, וקבע כי קודם שהחלה לנסוע לאחור לא הביטה כלל במראות, ופגעה במנוחה. כתוצאה מהפגיעה נפטרה המנוחה לאחר מספר ימים. עוד נקבע, כי היה על המבקשת לצפות את האפשרות שהולכת רגל תעבור מאחורי רכבה וכי בכך שלא עשתה זאת בטרם נסיעתה, התרשלה. בית המשפט ציין כי לו הייתה המבקשת נוקטת באמצעי זהירות, הייתה מבחינה במנוחה והייתה נמנעת מהנסיעה. כמו כן נקבע כי קיים קשר סיבתי בין פגיעת המבקשת במנוחה לבין מותה של המנוחה. ביום 8.3.2011 נגזר על המבקשת עונש של 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 6 שנים ופסילה מותנית. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום ובמסקנותיו לעניין התרשלותה של המבקשת ולעניין הקשר הסיבתי שבין הפגיעה במנוחה לבין מותה. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המבקשת.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענת המבקשת כי הרכב שהיה בפניה, לא הותיר בידיה כל ברירה אלא לנסוע אחורנית לאחר שנקטה באמצעי הזהירות הנדרשים. לפיכך, לדידה, הייתה התאונה שבה נפגעה המנוחה, בלתי נמנעת. כמו כן, לדבריה גם לו הייתה נמנעת מלנסוע לאחור, הרי שההתנגשות של רכבה עם הרכב שהיה לפניה הייתה גורמת לרכבה להידחף לאחור והייתה מביאה לאותה תוצאה. עוד היא טוענת, כי קיימת אפשרות סבירה ביותר לפיה מותה של המנוחה נגרם בשל גילה המתקדם ומן הטיפול שקיבלה בבית החולים, ולא כתוצאה מפגיעת רכבה של המבקשת בה. לעניין העונש היא טוענת, כי נסיבותיה האישיות ונסיבות המקרה הספציפי מצדיקים הקלה בעונשה, הן ברכיב המאסר לריצוי בעבודות שירות והן ברכיב הפסילה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה. הבקשה שבפניי איננה מעוררת כל סוגיה עקרונית חדשה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ומצדיקה רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). טענותיה של המבקשת הינן כנגד קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית וכן כנגד המסקנות המשפטיות אליהן הגיעו הערכאות הקודמות ולפיהן אין כל ספק שהיה בכוחה של המבקשת למנוע את הפגיעה במנוחה וכי כתוצאה מהפגיעה נגרם מותה של המנוחה. כאמור, עניינה של המבקשת, נדון בפני שתי ערכאות, ואיננו מעלה שאלה המצדיקה דיון בגלגול שלישי.
לעניין העונש, הכלל הנוהג הינו כי למעט מקרים של סטייה חריגה ממדיניות הענישה המקובלת, אין די בטענות ביחס לחומרת העונש כדי להצדיק מתן רשות ערעור ( רע"פ 7201/97
בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). אין חולק כי במקרים של גרימת מוות בשגגה, מלאכת גזירת העונש מורכבת וקשה מאד. בהקשר זה אמר חברי כבוד השופט לוי כי:
"היעתרות לבקשה לבחון מחדש, בשלישית, את סוגיית העונש במקרים מעין אלה, מותנית בקיומו של פער בין הוראות הדין, המבקשות לקבוע את סטנדרט הזהירות הראוי, לבין נסיבותיו המסוימות של המבקש. מקום בו נדמה כי לא היה בכוחו של הלה, כנהג סביר, לנהוג אחרת ובכך למנוע את התרחשות התאונה, כי אז תהא הנטייה לשוב ולבחון את מידת הצידוק שבהכפפתו לרף הענישה הנוהג, היינו, השתתו של עונש מאסר במקרה שהתאונה הסבה פגיעות בנפש". (רע"פ 6571/08 יבגני פיבניק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.8.2008).
בענייננו נקבע כי היה בכוחה של המבקשת למנוע את התאונה ואת מותה של המנוחה.
כמו כן, העונש שנגזר איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת ורכיב המאסר נמוך מהמינימום הקבוע בחוק. בכך מאזן העונש בין רף הרשלנות הנמוך ונסיבותיה האישיות של המבקשת לבין חומרת העבירה. לנוכח האמור, אין לטעמי במקרה דנן, מקום לבחינה מחודשת בגלגול שלישי. מעבר לנדרש יוער כי פסקי הדין של הערכאות הקודמות מנומקים ומפורטים באופן המניח את הדעת ולא מצאתי מקום להתערבות בהם.
סוף דבר, הבקשה נדחית. החלטתי מיום 13.6.2011 לעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר של 4 חודשים לריצוי בעבודות שירות מבוטל. המבקשת תתייצב לרצוי עונש המאסר בעבודות שירות בתאריך 14.8.2011 בשעה 8:00 ביחידת עבודות שירות מפקדת מחוז צפון, בית סוהר חרמון תוך תיאום תאריך ההתייצבות עם הממונה על עבודות השירות.
המזכירות תמציא בהקדם את העתק פסק הדין לממונה על עבודות השירות.
ניתנה היום, ט"ו בתמוז התשע"א (17.7.11).
ש ו פ ט