רע"פ 6571/08 יבגני פיבניק נ. מדינת ישראל

לא אוכל להיעתר לבקשה שבפני. אף כי המבקש הוא אדם נורמטיבי ומשולל עבר תעבורתי מכביד, הרי שאין ענינו מסוג המקרים בהם מוצדקת התערבותו של בית-משפט זה, כערכאה שלישית, במידת העונש שנגזר. כפי שקבעו שתי הערכאות הראשונות, המבקש התרשל בנהיגתו בכך שלא נסע בהתאם לתנאי הדרך ולא האט בהתקרבו למעבר החצייה שבמרכזו הוא פגע, למרבה הצער, בהולכת הרגל וגרם למותה.

אכן, שאלה זו של מידת העונש הראוי לאדם מן היישוב, שבשוגג פגע והרג אדם בתאונת דרכים, היא שאלה מורכבת ופעם אחר פעם – כבמקרה שבפני – מוצאות עצמן הערכאות, כמו גם באי-כוחם המלומדים של הצדדים, מתחבטים בה. כדי להפיג ולו במעט את העמימות השורה על הסוגיה ומקורה בשוני בנסיבותיו של המקרה הנדון, אומר כי היעתרות לבקשה לבחון מחדש, בשלישית, את סוגיית העונש במקרים מעין אלה, מותנית בקיומו של פער בין הוראות הדין, המבקשות לקבוע את סטנדרט הזהירות הראוי, לבין נסיבותיו המסוימות של המבקש. מקום בו נדמה כי לא היה בכוחו של הלה, כנהג סביר, לנהוג אחרת ובכך למנוע את התרחשות התאונה, כי אז תהא הנטייה לשוב ולבחון את מידת הצידוק שבהכפפתו לרף הענישה הנוהג, היינו, השתתו של עונש מאסר במקרה שהתאונה הסבה פגיעות בנפש.

במקרה שבפני, כפי שכבר ציינתי, אל מול נסיבותיו האישיות של המבקש – אותן שקלל בית-המשפט המחוזי בהחליטו על הפחתת-מה בעונש שנגזר, ניצבת המסקנה כי את התאונה יכול היה המבקש למנוע לו נהג במידת הזהירות המתחייבת והראויה. מטעם זה, כמו גם מהסיבה שהעונש שנגזר מצוי בטווח עליו הסכימו הצדדים בגדרו של הסדר הטיעון אותו גיבשו, איני רואה מקום לשוב ולהידרש לעניין, ודי במסקנתן של שתי הערכאות הקודמות.