פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 443/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מנחם יצחק
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.1.04 בע"פ
70968/02 ובע"פ 70944/02, שניתן על ידי כב' סגנית-הנשיא ד' ברלינר וכבוד
השופטות ש' דותן וי' שיצר
בשם המבקש: עו"ד בני
נהרי
בשם המשיבה: עו"ד אורי
כרמל
החלטה
כנגד המבקש הוגשו לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו שני כתבי אישום בת"פ 6066/00 ובת"פ 7829/00. כתב האישום הראשון, בת"פ 6066/00, מייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע עוון, בניגוד לסעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של גניבה בניגוד לסעיף 384 לחוק העונשין; עבירה של הכשלת שוטר בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין; עבירה של ניסיון לתקוף שוטר בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 274(1) ו- 25 לחוק העונשין וכן עבירה של שיבוש הליכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין. כתב האישום השני, בת"פ 7829/00, מייחס למבקש עבירה של כרייה שלא כדין בניגוד לסעיף 3 ו- 88 לפקודת המכרות 1925, וכן עבירה של גניבת חול בניגוד לסעיף 384 לחוק העונשין. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני התיקים.
לפי הנטען בכתבי האישום, ביום 10.12.99, באזור גני התערוכה הישנים ליד שפך הירקון בתל-אביב, כרה המבקש חול ללא היתר ושלא כדין בשטח הנמצא סמוך לגדת הירקון ואשר שייך למנהל המקרקעין של מדינת ישראל, בכך שבאמצעות טרקטור ששייך לו, מספר רישוי 12-680-56, הוציא חול מן הקרקע. באותן הנסיבות, נטען בכתב האישום, גנב המבקש חול, בכך שהעמיסו לנגרר ששייך לו, מספר רישוי 12-518-57, נטל את החול לעצמו ועזב את המקום. כמו-כן נטען בכתבי האישום, כי המבקש נמלט מן המקום, כאשר השוטר אורן משולם ביקש לראות את רישיון העבודה שלו. השוטר רדף אחריו, המבקש שיסע לעבר השוטר את כלב שכנו, כדי למנוע את המעצר. עוד נטען בכתב האישום, כי בהמשך השוטר ניסה לעצור את רכבו של המבקש, אולם המבקש נסע במהירות לכיוונו של השוטר וכמעט פגע בו. לאחר האירועים המתוארים, נטען, כי הטרקטור של המבקש נתפס כמוצג ואוחסן בחניון של מחלקת התברואה בעיריית תל-אביב.
בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' בארי) הרשיע את המבקש בשלוש עבירות של כריית חול שלא כדין וגניבת חול, שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, וכן בעבירה של הכשלת שוטר, והטיל עליו, בגין כל העבירות גם יחד, שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך של 30,000 ש"ח וכן חולט הטרקטור ששימש לביצוע העבירות.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערערו הן המדינה והן המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ערעורה של המדינה התייחס לקולת העונש וערעורו של המבקש התייחס לחומרת העונש ובמיוחד לעניין חילוט הטרקטור.
בית-המשפט המחוזי (כב' סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטות ש' דותן ו-י' שיצר) דחה את ערעור המבקש בקובעו, כי אין מקום להתערב לעניין חילוט הטרקטור מאחר והטרקטור שימש את המבקש לביצוע העבירה של כריית חול, שהינה עבירה קשה וחמורה ואף הוסיף וקבע, כי אין כל ממש בטענות המבקש לעניין חומרת העונש. מצד שני, בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה לעניין קולת העונש וגזר על המבקש שבעה חודשי מאסר בפועל.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי.
מנגד, תומכת המדינה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.
החלטתי לדחות את הבקשה.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).
כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל , תק-על 97 (4), 17). במקרה שלפני, העבירה של כריית חול הינה עבירה חמורה ויש להתייחס לעבירות מסוג זה ולעבריינים המבצעים אותם במלוא חומרת הדין. וכך הסביר בית-משפט זה ברע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' משטרת ישראל , פ"ד נג (3) 312, בעמ' 324-325:
"...עבירות אלו שלפנינו עתה – עבירות שעניינן כריית חול שלא-כחוק – עבירות יחידות ומיוחדות הן...העבירות של כריית חול בלתי חוקית ובלתי-מבוקרת...גורמות לטבע בארצנו נזק בלתי-הפיך, פוגעות הן פגיעה אנושית בסביבה, ואף מזיקות הן במאוד לקופת המדינה...
...נגע גנבות החול פשה באזור והוא גורם לנזקים עצומים בקנה מידה לאומי. על פי הערכה זהירה כמות החול הנגנב מאתרים שונים מצטברת לכדי 5% - 10% מכלל התצרוכת במשק הבנייה. מדובר בנזקים כספיים ישירים לאוצר המדינה, בנזקים לכבישים, לקווי תשתית, בחשיפת מי תהום לזיהומים מסוכנים, בהרס ערכי טבע, בסיכונים תעבורתיים ובתופעות של אלימות עד כדי איומים ברצח...
...על פי פקודת המכרות כל הכורה חול מקרקע מדינה מחויב בתשלום דמי חכירה לקרקע ותמלוגים לאוצר המדינה. למותר לציין כי גונבי החול אינם משלמים תשלומים אלה. גם מס הכנסה כמובן...
גונבי החול אינם בוחלים בשטחים אשר בהם עוברים קווי תשתית, וגורמים עם כריית החול נזקים כבדים לקווים כאלה... מדובר בצינורות מים הנחשפים ונפגעים, בקווי חשמל וטלפון הניתקים ובכבישים ובעמודי חשמל המתמוטטים כאשר מכרסמים בשכבות החול התומכות בהם...
לא אחת בכרייה פראית של חול מושפלים פני השטח אל מתחת למפלס מי התהום. פירוש הדבר שגוף מי התהום נחשף לפני השטח על כל המשמעויות הקשות של החדרת חומרים מזהמים אל מי התהום ממש...".
משכך, לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי.
המבקש יתייצב ביום 15/2/04 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לא יאוחר מהשעה 10:00 בבוקר, לשם התחלת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ג' בשבט תשס"ד
(26.1.2004).
ש ו פ ט