רע"פ 4471/07 שמואל בן ישי נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית-משפט השלום בירושלים, יוחסו לו עבירות של התפרעות ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 152 ו-274(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977. נטען, כי המבקש השתתף בהתקהלות אסורה באזור גבעת החרסינה וגבעה 26 שבחברון, בעת הלוויתו של נתנאל עוזרי ז"ל, אשר נרצח בפיגוע ירי. במהלך הלוויה התפרעו המתקהלים ותקפו שוטרים וחיילים, אשר ניסו למנוע מהמבקש ואחרים לחטוף את גופתו של המנוח ולקברה בגבעה 26 שלא כדין. בתוך כך, נטען, הלם המבקש בראשו של השוטר אבי פרוכט (להלן: "השוטר") באמצעות אלת עץ ופצעו. לאחר מכן נמלט המבקש מן המקום.

2.

בית-משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו. באשר לעבירת ההתפרעות נקבע, כי המבקש וחבריו פעלו בניגוד להסכמה שהושגה בין המתיישבים ובין הגורמים השלטוניים, כאשר ניווטו את מסע הלוויה אל עבר איזור אסור תוך הפרת השלום והתכתשויות עם שוטרים אשר ביקשו להשליט סדר. לפיכך הגיעה התקהלותם האסורה כדי התפרעות. באשר לעבירה של תקיפת שוטר נקבע, כי המבקש הכה את השוטר, אשר עמד בגבו אליו ללא קסדה, בחלקו הימני של הראש באמצעות מקל שבידו. זאת, על-סמך הודאת המבקש לפיה היכה בשוטר ולאחר צפייה בעותק של סרט וידאו שצילם אחד השוטרים במקום האירוע ותמונות דוממות ("סטילס") שפותחו מתוכו. טענתו של המבקש, לפיה פעל מתוך הגנה עצמית, שכן השוטר הכה אותו במצחו באמצעות אלה בשלב מוקדם יותר של האירוע, וכן ביקש לעצור את מעשיהם האלימים של השוטרים כנגד משתתפי הלוויה, נדחתה. נקבע, כי אף אם הוכה המבקש בידי השוטר, הרי שחלף פרק זמן מאז המכה ועד שהשיב בהכאה משלו. בנוסף, ומבלי שהותר למבקש לבחון את קלטת הוידאו המשטרתית המקורית, נקבע כי אין יסוד לטענתו לפיה נערך עותק הקלטת שהוגש כראיה, כך שנמחקו ממנו קטעים המתעדים את אלימות השוטרים כלפי המתקהלים, וממילא, נקבע, גם אם נהגו השוטרים באלימות תוך כדי האירוע, אין בכך כדי להקים למבקש טענת הגנה עצמית. בעקבות הרשעתו נגזרו למבקש ששה חודשי מאסר ועוד יום אחד ושלושה חודשי מאסר על-תנאי. כן הוטל עליו לפצות את השוטר בסך של 1,000 ש"ח.

3.

ערעור על פסק-הדין, שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, וערעור מטעם המשיבה על קולת העונש, נדחו. במסגרת הערעור התיר בית-משפט קמא למבקש ולמשיבה לבחון, באמצעות מומחים מטעמם, את קלטת הוידאו המקורית. נקבע, כי על-אף שפרטי האירוע לא נקלטו במלואם בסרט הצילום, אין בכך כדי להשפיע על הרשעתו של המבקש בתקיפת השוטר, הואיל וקטע הצילום בו נראה המבקש חובט בשוטר, הוא רצוף ואותנטי. עוד נקבע, כי גרסתו של המבקש לפיה פעל מתוך הגנה עצמית, לא נתמכה בחומר הראיות. בהמשך, נדחתה טענת המבקש ל"הגנה מן הצדק" אשר מצדיקה, להבנתו, את זיכויו, מאחר שהיה היחיד מבין משתתפי האירוע אשר הועמד לדין. נקבע, כי -

"המערער העיד על נחישותו להביא את חברו המנוח לקבורה בחלקת הקבר, אשר הוא וחבריו כרו, הגם שכוחות הביטחון ניסו למנוע זאת. בהמשך, נקט המערער באלימות חמורה כלפי אחד השוטרים במקום, עת חבט בראשו בעוצמה באמצעות מקל (או אלה)... בנסיבות אלו, איננו רואים את התנהגות המדינה, שבחרה להעמיד לדין דווקא את המערער, כמכוונת וזדונית, בעיקר נוכח הראיות המוצקות שהיו נגדו... בנסיבות אלה אין לומר, כי תחושת ההגינות והצדק מתקוממות בחריפות אל מול ההליך שננקט נגד המערער, אף לא אל מול הרשעתו. בטרוניותיו וטענותיו של המערער כלפי רשויות האכיפה אין כדי למרק את מעשיו החמורים. על כן, הרשעת המערער – הן בעבירת ההתפרעות והן בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות – בדין יסודה, ואין בטענותיו להגנה מן הצדק כדי לגרוע מצדקתה".

לבסוף, קבע בית-המשפט כי העונש שהושת על המבקש, משקף איזון ראוי בין נסיבותיו האישיות ובין חומרת מעשיו, ולפיכך אין להתערב בו.

4.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותם טיעונים אשר שימשו אותו בעבר. בין היתר טוען הוא, כי מאחר שלא ניתנה לו אפשרות לעיין בחומר החקירה המלא במסגרת ההליך שהתנהל בבית-משפט השלום – ובכך מתייחס הוא לעותק המקורי של קלטת הוידאו המשטרתית המתעדת את האירוע – ובשל העריכה המכוונת אשר עבר לטענתו העותק שהוגש כראיה, ההליכים שהתנהלו בעניינו אינם צודקים, שכן נפגמה יכולתו לבסס את טענת ההגנה העצמית בערכאות הדיוניות. לחלופין מבקש הוא להקל בעונשו.

6.

בהחלטתי מיום ז' בסיוון התשס"ז (24.5.07) התבקשה תשובת המשיבה לטענה בדבר "הגנה מן הצדק", אשר היא היחידה המצריכה בירור במקרה דנן. בתשובתה טענה המשיבה, כי אין לזכות את המבקש אך משום שהתיעוד המופיע בקלטת אינו רציף, שכן הרשעתו הושתתה על האמון שרחש בית-משפט השלום לעדויות התביעה בכלל ולעדות השוטר בפרט, ועל כך שלא היתה מחלוקת ביחס להיותו של קטע הצילום בו נראה המבקש מכה את השוטר, אותנטי. המשיבה טוענת כי בית-משפט השלום אמנם לא התיר למבקש לבחון את העותק המקורי של קלטת הוידאו, אך טעות זו תוקנה בידי בית-המשפט המחוזי, אשר גם לאחר שאפשר זאת, לא מצא כי יש לשנות מן ההרשעה. לפיכך לא נפגעה יכולתו של המבקש להתגונן מפני האישומים נגדו ולא נגרם לו כל עיוות דין.

7.

דינה של הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי ערעור בגלגול שלישי נועד לבחון שאלות משפטיות עקרוניות, בעלות השלכה כללית וחורגות מעניינם הפרטני של הצדדים. עניינו של המבקש אינו נמנה עם אלה. אף לגופו של עניין, לא מצאתי כי נפל פגם בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את השגותיו העובדתיות של המבקש, ואת טענת ה"הגנה מן הצדק" אשר העלה. עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. היא עשוייה לחול באותם מקרים חריגים, בהם קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי וחמור בתחושת הצדק וההגינות. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ' , פ"ד נט(6) 776, 803 (2005)). איני סבור כי המקרה שבפנינו הינו אחד מאותם מקרים המצדיקים את החלתה של הגנה זו. בנסיבות עניינו של המבקש, אמנם נפגעה זכותו כנאשם לבחון את חומר הראיות המקורי הקיים נגדו, אך פגם זה תוקן, כאמור, במסגרת ההליך שהתנהל בבית-המשפט המחוזי.

הרשעתו של המבקש בתקיפת השוטר מבוססת על חומר הראיות שהונח בפני ערכאות קמא, ובפרט על אותו קטע בסרט שלא נערך, ובו נראה המבקש מכה את השוטר. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הגנתו של המבקש קופחה, ונחה דעתי כי לא עלה בידו להוכיח כי הוכה בידי השוטר או מנע ממנו להכות אחרים. משכך, אין מדובר בפגם הפוגע באופן ממשי וחמור בתחושת הצדק וההגינות המצדיק התערבות ערכאה זו.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.