רע"פ 448/09 שי ישעיהו מלכה נ. מדינת ישראל

המבקשים

1 ו-2 הועמדו לדין בבית משפט השלום בירושלים (תיק פ' 2834/05) בגין

עירה של מעשי המרדה, לפי סעיף 136+133(1)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977(להלן: חוק העונשין ) ;

עבירה של פרסומי המרדה, לפי סעיף 134(א) לחוק העונשין ; עבירה של החזקת פרסומי המרדה, לפי סעיף 134(ג) לחוק העונשין ;

17 עבירות של התקהלות אסורה, לפי סעיף 151 לחוק העונשין ; 18 עבירות של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין ; 2 עבירות של המשך התפרעות לאחר הוראת התפזרות, לפי סעיף 155 לחוק העונשין ; וכן 19 עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין. המבקש 3 הועמד לדין בבית משפט השלום בירושלים (תיק פ' 3889/05) בגין עבירה של מעשי המרדה, לפי סעיף 136+133(1)(2) לחוק העונשין ; עבירה של פרסומי המרדה, לפי סעיף 134(א) לחוק העונשין ;

עבירה של החזקת פרסומי המרדה, לפי סעיף 134(ג) לחוק העונשין ; 29 עבירות של התקהלות אסורה, לפי סעיף 151 לחוק העונשין ; 26 עבירות של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין ;

5 עבירות של המשך התפרעות לאחר הוראת התפזרות, לפי סעיף 155 לחוק העונשין ; וכן 28 עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתבי האישום, במהלך שנת 2005 קשרו המבקשים, יחד עם אחרים, קשר לסכל באמצעים לא חוקיים את ביצוען של החלטות הממשלה והכנסת בנוגע לפינוי הישובים מחבל עזה ומשטח בצפון השומרון, אשר נודעו בשם 'תכנית ההתנתקות'. במסגרת הקשר האמור, תכננו המבקשים לפעול בדרכים מגוונות כדי למנוע את ביצועה של תכנית ההתנתקות, בין היתר באמצעות מעשים בלתי חוקיים בהיקף המוני, שמטרתם לפגוע בשלב הראשון בהכנות כוחות הביטחון ליישום תכנית ההתנתקות, ובהמשך לגרום לסיכול התכנית.

ביום 20.9.2007 ביטל בית המשפט (כבוד השופטת ר' שלו-גרטל ) את כתבי האישום ביחס ל עבירות ההמרדה, מחמת הגנה מן הצדק, וזיכה את המבקשים מעבירות אלה למרות שהוכח כי המעשים בוצעו. כן זיכה אותם בית המשפט משאר העבירות שיוחסו להם, משלא הוכחו הן מעל לספק סביר.

על הכרעת דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40649/07). ביום 18.11.2008 קיבל בית המשפט (כבוד השופטים ג' כנפי-שטייניץ, ר' כרמל ו-ר' שטרנברג אליעז ) את הערעור, בקבעו כי המבקשים לא הוכיחו קיומה של אכיפה בררנית פסולה, אשר עמדה בבסיס טענתם לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. לפיכך, הרשיע בית המשפט את המבקשים בעבירות של מעשי המרדה ופרסומי המרדה. עוד ציין בית המשפט, כי בשל התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום, לא בחן הוא אם יש בראיות שהובאו בפניו כדי להקים את יסודות העבירות הנוספות שיוחסו למבקשים. משכך, הורה בית המשפט על החזרת הדיון לבית משפט השלום, על מנת שיפסוק את דינם של המבקשים בעבירות הנוספות שיוחסו להם בכתב האישום, וכן לשם גזירת הדין.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בקשה זו מקדימה את זמנה, ומשכך דינה להידחות ; משהחזיר בית המשפט המחוזי את הדיון לבית משפט השלום, אין מקום לבקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה, עד אשר ימוצו ההליכים בפני הערכאות הקודמות. כך פסק בית משפט זה בעבר:

"... אין מקום להיעתר לבקשת רשות ערעור פלילית המוגשת בגלגול שלישי, עובר למיצוי ההליכים בפני הערכאות הקודמות וכאשר העניין טרם נדון לגופו על ידן... לפיכך, עובר להגשת בקשת רשות הערעור לבית משפט זה, נדרשים המבקשים למצות תחילה את ההליכים בפני הערכאות קמא" (רע"פ 3545/06 אורה מושב להתיישבות נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.7.2006 )).

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בפני המבקשים פתוחה הדרך לפנות לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור עם מיצוי ההליכים בערכאות הקודמות, ככל שיחפצו בכך.