רע"פ 4495/19 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא א' אליקים וכב' השופטים ר' בש ו- א' פורת ) בעפ"ג 3463-02-19 מיום 6.6.2019, בגדרו נדחה ערעור המבקש כל גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט

ש' בנג'ו ) בת"פ 46916-05-17 מיום 26.12.2018.

רקע

1.

המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות , לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); גניבה , לפי סעיף 383(א) וסעיף 384 יחד עם סעיף 29 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 30.8.2015 בשעות הלילה, שהו שני קטינים (להלן: המתלוננים ) יחד עם קטין נוסף (להלן: הקטין הנוסף ) במועדון. באותה עת, שהו במועדון המבקש ונאשם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף ; וביחד הנאשמים ) ונערים נוספים שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: האחרים ). במהלך השהות במועדון התפתחו חילופי דברים בין הנאשם הנוסף לבין המתלוננים, והנאשמים סולקו מהמועדון על ידי מאבטחים שעבדו במקום.

סמוך לשעה 03:00, יצאו המתלוננים והקטין הנוסף מחוץ למועדון. שם, הקיפו הנאשמים והאחרים את המתלוננים ואת הקטין הנוסף. בהמשך, דרש הנאשם הנוסף מהמתלוננים ומהקטין הנוסף להוציא את מכשירי הסלולר שיש ברשותם. בשלב זה, הקטין הנוסף ברח מהמקום. המתלוננים בפחדם מהנאשם הנוסף הוציאו, כל אחד מכיסו, את מכשיר הטלפון הסלולרי שברשותו (להלן ביחד: מכשירי הסלולר ) ואחזו בהם בידם. בשלב זה, הנאשם הנוסף לקח את מכשירי הסלולר מידי המתלוננים, וזאת בכוונה לגנבם. בתגובה, ביקשו המתלוננים מהנאשם הנוסף להחזיר את מכשירי הסלולר. אז תקף הנאשם הנוסף את המתלוננים שלא כדין, בכך שסטר לכל אחד על פניו. במקביל, המבקש תקף את אחד המתלוננים בכך שסטר על פניו. בשלב זה נמלטו הנאשמים מהמקום כשבידי הנאשם הנוסף מכשירי הסלולר. שווי שני מכשירי הסלולר יחדיו הינו כ- 8000 ש"ח. בהמשך, מכר הנאשם הנוסף את מכשירי הסלולר לאחר.

ההליך בבית משפט השלום

2.

בבואו לגזור את דינו של המבקש עמד בית משפט השלום על תסקיר שירות המבחן, שפירט כי מעורבותו הפלילית של המבקש ושימושו בסמים החלו בגיל 13.5, וכי הוא שב וממשיך להיות מעורב בביצוע עבירות פליליות. מהתסקיר עולה כי המבקש הודה בעבירות מתוך רצון לסיים את ההליך הפלילי אך מכחיש את המיוחס לו. לאור התרשמות שירות המבחן כי קיימת בעיה של שימוש קבוע בסמים, הציע שירות המבחן טיפול גמילה, אולם המבקש הביע התנגדות לכך. לאור האמור, לא ניתנה המלצה כלשהי מטעם שירות המבחן.

3.

בבואו לגזור את הדין, שקל בית המשפט לחומרא את העובדה כי המבקש נהג בבריונות פסולה וקשה כלפי המתלוננים הקטינים, אשר ניזוקו נפשית ופיזית עת הופחדו והותקפו על ידי המבקש ואחרים ורכושם נגנב; את ממצאי תסקיר שירות המבחן המלמדים על כך שהמבקש מקבל אחריות מן השפה אל החוץ; סירובו של המבקש להשתלב בהליך שיקומי או טיפולי.

לקולא, נשקלו העובדה שבעת ביצוע העבירות המבקש היה בן 15; נסיבות חייו והרקע האישי הקשה ממנו הגיע; הפגיעה של העונש במבקש לאור גילו הצעיר והנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהרשעתו; ההודאה במעשים וחסכון בזמן שיפוטי; מועד האירוע שהתרחש לפני כשלוש שנים.

4.

בטרם נגזר דינו, נשלח המבקש אל הממונה על עבודות השירות לבדיקת התאמתו לביצוע עבודות שירות, ונמצא לא מתאים בשל ממצאי סם שנמצאו בבדיקה שנערכה לו. המבקש ציין בפני הממונה, כמו גם בפני בית משפט השלום, כי הוא משתמש תדיר בסמים. ויוער כי לחובתו של המבקש שתי הרשעות קודמות בעבירות של אלימות, רכוש וסמים. בגין הרשעתו בעבירת הסמים, ריצה המבקש מאסר בפועל.

5.

לבסוף, קבע בית משפט השלום כי חומרת מעשיו של המבקש, לצד העדר אופק שיקומי, אינה מאפשרת הסתפקות בענישה שיקומית, הנוהגת בדרך כלל במי שהיה קטין בעת ביצוע העבירה. עוד קבע בית המשפט כי הנסיבות מחייבות הטלת ענישה בעלת מימד מרתיע, מציב גבולות, בדמות של מאסר ממשי; אם כי קל יותר מעונשו של הנאשם הנוסף, לאור ההבחנה המתחייבת ומאחר והמבקש לא נטל תפקיד עיקרי באירוע. משהמבקש לא נמצא מתאים לריצוי המאסר בעבודות שירות, אן מנוס אפוא מקביעה, כי עונש המאסר שיוטל עליו, ירוצה בכליאה ממשית.

בהתחשב בכל אלו, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל; 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; פיצוי בסך של 2000 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים.

המבקש לא השלים עם גזר הדין וערער לבית המשפט המחוזי.

ההליך בבית המשפט המחוזי

6.

בטרם ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הורה בית המשפט לממונה על עבודות שירות לבדוק את כשירותו של המבקש לביצוע עבודות שירות, וזאת נוכח הצהרתו של המבקש כי הוא הפסיק להשתמש בסמים. בדיקה שנעשתה לו על ידי הממונה, הביאה לתוצאה שלפיה, לכאורה, הוא ממשיך להשתמש בקנביס.

בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי לאחר שניתנה למבקש הזדמנות בבית משפט השלום, וכן הזדמנות נוספת בהליך הערעור, ובהתחשב בחומרת המעשים ובדרכי הטיפול שהמבקש הכשיל את קיומן, אין מנוס מלהותיר את עונש המאסר על כנו. עוד קבע בית המשפט כי לא מצא להתערב בגובה הפיצוי לאור שווי מכשירי הסלולר שנגנבו ובהתחשב באלימות שהופעלה נגד המתלוננים.

מכאן הבקשה שלפניי, המופנית נגד עונש המאסר בפועל והפיצוי הכספי שהושתו על המבקש.

בקשת רשות הערעור ונימוקיה

7.

המבקש טוען כי העונש שהושת עליו חמור יתר על המידה וכן כי בית המשפט המחוזי טעה כשדחה את הערעור תוך התעלמות כמעט מוחלטת מטיעוניו.

המבקש עותר לאחידות בענישה. לטענתו, חלקו באירוע היה זניח ביותר, בעוד שעל הנאשם הנוסף, שהורשע בעבירה נוספת של דרישת נכס בכוח והיה הרוח החיה בתיק, הושת עונש של תשעה חודשי מאסר, על אף שהיה בגיר בעת ביצוע המעשים.

עוד טוען המבקש להגנה מן הצדק מאחר וכתב האישום הוגש כשנה וחצי לאחר האירוע. על אף שהוצג אישור בידי המשנה לפרקליט המדינה על העמדה לדין בנסיבות אלו, לטענת המבקש יש לתת משקל, בדמות הקלה בעונש, לכך שכתב האישום הוגש באיחור. בנוסף, טוען המבקש כי לא ניתן משקל מספיק לכך שהיה בן 15 בעת ביצוע המעשים.

לאור האמור, ביקש המבקש להקל בעונשו, להעמידו על מאסר על תנאי, ולבטל את חיובו בפיצוי משלא הפיק כל רווח ממכשירי הסלולר שנגנבו.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לב(3) 123 (1982)), או במקרים יוצאי דופן בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 3667/14

קראדי נ' מדינת ישראל , בפסקה 8 (1.6.2014)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות מידה אלו, וכל הטענות המנויות בגדרה נוגעות לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ומשכך אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. יתרה מכך, למעשה, עסקינן בבקשת רשות ערעור הממוקדת בחומרת העונש שהושת על המבקש. כידוע הכלל הוא כי לא תינתן רשות ערעור במקרים אלו אלא אם מתקיימת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה (ראו למשל רע"פ 6916/16 קרינאוי נ' מדינת ישראל , בפסקה 13 (6.12.2016)). סבורני כי העונש שהושת על המבקש אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה, וזאת נוכח נימוקי בית המשפט המחוזי המתוארים לעיל.

9.

סוף דבר, הבקשה נדחית.