פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"פ
4497/03
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
מתן נבון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13/3/03
בע"פ 6658/02 שניתן על-ידי כבוד השופט מ' רביד
החלטה
1.המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בעבירות של רשלנות, סטייה מנתיב, נסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף, חבלה של ממש וגרימת נזק. על-פי עובדות כתב האישום, סטה המבקש מנתיב נסיעתו בכביש 443 מכיוון פתח-תקווה לכיוון ירושלים, אל הנתיב הנגדי, על אף קו ההפרדה המסומן על הכביש ועל אף החץ המסומן על הכביש המורה את כיווני הנסיעה, והתנגש ברכבו של המתלונן, אשר נסע בנתיב זה.
בגין העבירות שבהן הורשע גזר בית-המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים) על המבקש עונש של פסילת רישיון לתקופה של 18 חודשים, וזאת למרות בקשת התביעה, בשלב הטיעונים לעונש, להטיל על המבקש עונש פסילה למשך שנה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי הפסילה לא תחול על רישיונו הצבאי של המבקש. כמו כן הפעיל בית- המשפט, בחופף לפסילה זו, פסילה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים, שהוטלה על המבקש על-ידי בית-המשפט לתעבורה באשקלון. בית-המשפט ציין, לעניין העונש, כי ראה להחמיר עם המבקש, למרות גילו הצעיר, שכן כבר צבר לחובתו שלוש הרשעות בעבירות חמורות - עבירה של נסיעה באור אדום, עבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל ועבירה של מהירות בדרך בין-עירונית.
2.בערעור על פסק-הדין, שהוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, הלין המבקש הן על הרשעתו והן על חומרת עונשו, אך במהלך הדיון בערעור, חזר בו בא-כוח המבקש מן הערעור על הכרעת-הדין, ואילו לעניין גזר-הדין, ביקש להפחית מתקופת הפסילה, שקבע בית-המשפט קמא, לכדי פחות משנה, ולו ביום אחד, על מנת שיחסך מן המבקש ההליך של הוצאת רישיון נהיגה חדש. לנוכח חריגת בית המשפט קמא מהעונש שביקשה התביעה להשית על המבקש, ולנוכח הסכמת בא-כוח המשיבה, בעת הדיון בערעור, להעמדת עונש הפסילה על תקופה של שנה, הפחית בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' רביד) מעונש הפסילה שהוטל על המבקש והעמידו על שנה בפועל, אך לא ראה מקום לחסוך ממנו את מבחן הנהיגה הנוסף, בקובעו כי רצוי ואף חובה היא כי נהג מסוגו של המבקש, המסכן את הציבור, יעבור מבחן נהיגה נוסף. יתר חלקי גזר-הדין של בית-המשפט קמא נותרו על כנם.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
3.המבקש שב ומעלה בבקשה את טיעוניו לעניין ההרשעה. אך טיעונים אלה אין להם מקום ולו מן הטעם שהמבקש חזר בו מן הערעור על ההרשעה כבר בפני בית-המשפט המחוזי.
טענות המבקש, לעניין חומרת העונש שהוטל עליו, אף הן אינן מצדיקות רשות ערעור, שכן הן אינן מעלות שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש (ראו: רע"פ 8594/02 משה נאמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ה באייר, תשס"ג
(27.05.03).
ש ו פ ט ת