רע"פ 4534/08 פרג אירועים בע"מ נ. מדינת ישראל

1.

בשנת 2005 הרשיע בית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב את המבקשים, גן אירועים ובעליו, על-פי הודאתם, בעבירה של הפעלת עסק ללא רישיון או היתר זמני כדין. במסגרת הסדר-טיעון בה נקשרו המבקשים, ניתן צו סגירה לגן האירועים שהיה אמור להיכנס לתוקף בתאריך 1.10.2006, אם עד לאותו יום לא יינתן רישיון עסק או היתר זמני כדין. על-אף שלא עלה בידי המבקשים להשיג את הרישיון האמור, הם המשיכו לנהל את גן האירועים כבימים ימימה. משכך, הוגש נגדם כתב-אישום נוסף שייחס להם עבירה של אי קיום צו בית-המשפט. גם במקרה זה הורשעו המבקשים על פי הודאתם, ונגזר להם קנס, מאסר על-תנאי והם חויבו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. נקבע כי ההתחייבות והמאסר על תנאי יכנסו לתוקף ביום 7.3.2008.

המבקשים המשיכו במאמציהם לקבל רישיון עסק, אך נתקלו בקשיים הואיל ועיריית תל-אביב טענה כי האירועים הנערכים על ידם, יוצרים מפגע רעש הטורד את מנוחתם של השכנים. ביום 5.3.2008, יומיים בלבד טרם כניסתם לתוקף של ההתחייבות והמאסר על-תנאי, הגישו המבקשים עתירה מנהלית, בה טענו כי אין מניעה אמיתית ליתן להם רישיון עסק, אולם העירייה אינה בוחנת את בקשתם באופן ענייני ופועלת בשרירות לב ובניגוד לדין. במקביל לעתירה זו הוגשה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בקשה לדחיית כניסתם של צווי הסגירה לתוקף עד לדיון בעתירה המנהלית. הבקשה נענתה והצווים הוארכו עד ליום 10.4.2008.

בתום הדיון שהתקיים ביום 7.4.2008 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, הסכימו הצדדים כי למבקשים תינתן אפשרות לפתור את בעיית הבידוד האקוסטי וכי עניינם יידון בשנית ביום 8.7.2008. בית-המשפט לעניינים מנהליים הדגיש, כי אין במתן הארכה להתקנת הבידוד כדי לשנות מצו הסגירה.

2.

המבקשים עתרו לבית-המשפט לעניינים מקומיים כדי שידחה את כניסתו לתוקף של צו הסגירה, ההתחייבות והמאסר על-תנאי, כדי לאפשר להם להשלים את התקנת הבידוד ואת ההליך המנהלי. בית-המשפט דחה בקשה זו וקבע כי בנסיבות מקרה זה, בו הוגשה העתירה המנהלית זמן רב לאחר מועד כניסתם לתוקף של צווי הסגירה, ויומיים בלבד לפני כניסתם לתוקף של ההתחייבות והמאסר על-תנאי, אין בעצם הגשתה של העתירה המנהלית כדי להצדיק מתן עיכוב ביצוע נוסף. עם זאת, ניתנה למבקשים ארכה נוספת של 30 ימים, כך שכניסת הצווים לתוקף נדחתה ליום 17.5.2008.

3.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור וכן בקשה לעיכוב ביצוע הצווים. ביום 15.5.2008 דחה בית-המשפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע, וקבע כי לאחר עיכובים כה רבים הגיעה העת לביצועם של צווי בתי-המשפט. עם זאת, וכדי שלא לפגוע יתר על המידה בבעלי שמחות, נדחה מועד כניסתם של הצווים לתוקף עד ליום 23.5.08.

4.

עתה עותרים המבקשים ליתן להם רשות לערער על החלטתו של בית-המשפט המחוזי שלא להאריך את מועד כניסתם לתוקף של העונשים שנגזרו להם בעקבות הרשעתם בידי בית-המשפט לעניינים מקומיים. בפיהם טענות דומות לאלו ששימשו אותם בערכאות קמא, היינו, כי חסרים הם רישיון עסק שלא באשמתם, וכי סגירת גן האירועים תגרום נזק כבד, בעיקר לבעלי השמחות.

5.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי רשות לקיומו של ערעור שני מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"פ 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). אין זה המצב שבפני, הואיל והבקשה עוסקת בעניינם הפרטני של המבקשים, המתקשים לקבל עליהם את מרות הדין. מזה זמן רב הם מקיימים גן אירועים מבלי שניתן להם רישיון עסק, ואין הם יכולים להוסיף לעשות זאת בחסותו של בית המשפט. קיומו של עסק מסוג זה עלול להיות כרוך במטרד וסיכונים, ואין זה מתקבל על הדעת שהמבקשים יקבעו עובדות בשטח קודם שעניינם נבדק ונמצא מתאים על ידי הרשויות המוסמכות. אכן, ביצועם של צווי בתי המשפט עלול להיות כרוך בנזק גם לצדדים שלישיים, אולם על כך היו מצווים המבקשים לתת את דעתם, ומשלא ניתן להם היתר היו צריכים זה מכבר להימנע מלקבל הזמנות נוספות.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.