בר"מ 8247/08 עיריית תל אביב-יפו נ. פרג אירועים בע"מ

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) מיום 14.9.2008 לפיה הורה בית המשפט למבקשת 1 (להלן: עיריית תל אביב-יפו ), כסעד זמני בעתירה, ליתן למשיבה 1, פרג ארועים בע"מ (להלן: אולם האירועים ) היתר זמני לניהול עסקה למשך שנה.

השתלשלות ההליכים

1.

בעניינם של המשיבים התנהלו ומתנהלים כמה הליכים משפטיים. תחילת הדברים בהליך פלילי שננקט נגד המשיבים. ביום 13.12.2005 הרשיע בית המשפט לענינים מקומיים בתל אביב-יפו את המשיבים, על פי הודאתם בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון או היתר זמני, עבירה לפי סעיף 4, 14, ו-15 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק רישוי עסקים ). בגזר הדין נקבע, בין היתר, כי ייפסק העיסוק באולם האירועים, אלא אם יתקבל רשיון או היתר זמני כדין. המשיבים לא פעלו בהתאם לפסק הדין ולפיכך הוגש נגדם כתב אישום נוסף ביום 28.12.2006 המייחס להם עבירה של אי קיום צו בית המשפט לפי סעיף 18 לחוק רישוי עסקים, ועבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי לפי חוק ללא רשיון, לפי סעיף 4, ו-14 לחוק רישוי עסקים. גם במקרה זה הורשעו המשיבים על פי הודאתם ונגזר להם קנס, עונש מאסר על תנאי והם חויבו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה.

2.

בין לבין ובעוד הליכי הערעור במסגרת ההליך הפלילי נמשכים הוגשו לבית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב-יפו שתי עתירות מנהליות על ידי המשיבים. העתירה נשוא בקשת רשות הערעור (עת"ם 1839/08) הוגשה ביום 21.5.2008. בעתירה טוענים המשיבים כי פנו לעיריית תל אביב-יפו בבקשה לקבלת רשיון עסק. לטענתם מצויים בידם "כמעט" כל האישורים הנדרשים לשם קבלת רשיון העסק, כאשר המחלוקת היחידה הינה ביחס לקיומם של מטרדי רעש במקום. על פי הנטען במשך תקופה ארוכה ביקשו המשיבים את אישורו של המבקש 4 (להלן: מנהל הרשות לאיכות הסביבה בעירייה ), כפי שהונחו לעשות על ידי המבקש 2 (להלן: רשות הרישוי בעירייה ) לביצוע מיגון אקוסטי באולם האירועים, בהתאם לחוות דעת והמלצות מטעם העירייה, אולם מנהל הרשות לאיכות הסביבה בעירייה סירב והודיע כי לא יקבל ולא יאשר כל פיתרון אקוסטי, וכי לשיטתו אין כל פיתרון אקוסטי אפשרי. בעתירה ביקשו המשיבים מבית המשפט להצהיר כי רשות הרישוי בעירייה לא היה מוסמכת להתנות את מתן רשיון העסק לאולם האירועים בקבלת אישורו של מנהל הרשות לאיכות הסביבה בעירייה. כמו כן ביקשו המשיבים כי בית המשפט יורה לרשות הרישוי בעירייה ליתן למשיבים רשיון עסק ובו תנאי מידתי בעניין האקוסטי ויצהיר כי רשות הרישוי בעירייה לא רשאית להימנע מלהפעיל שיקול דעת הנתון לה בעניין. בעתירתם ציינו המשיבים כי בפני בית המשפט לענינים מינהליים מונחת עתירה נוספת שהוגשה על ידם, כנגד המבקשים, ביום 5.3.2008 (עת"ם 1430/08) (להלן: העתירה הנוספת ). בעתירה הנוספת התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת עיריית תל אביב-יפו שלא ליתן לאולם האירועים רשיון עסק בנימוק כי קיימת בעיית רעש במקום, לקבוע כי אין כל בעיה של רעש במקום, ולהורות לעיריית תל אביב-יפו להעניק לאולם האירועים רשיון עסק. בעתירה ציינו המשיבים כי העתירה הנוספת עוסקת בהיבטים אחרים ושונים מן העתירה הנוכחית. במרכזה של העתירה הנוספת, כך נטען, עומדות שתי שאלות עיקריות: האחת, האם קיימת בעיית רעש בפעילותו של אולם האירועים והשנייה, על פי אילו אמות מידה יש לבחון את שאלת קיומה של בעיית הרעש. בהתאם, הסעד המבוקש בעתירה הנוספת הינו להורות על ביטול ההחלטה לפיה קיימת בעיית רעש במקום, ועל מתן רשיון עסק למשיבים. העתירה הנוכחית טענו המשיבים, עניינה כאמור הטענה לפיה רשות הרישוי בעירייה אינה רשאית לדרוש את אישורו של מנהל הרשות לאיכות הסביבה בעירייה כתנאי למתן רשיון עסק מהסוג בו עסקינן וכי הוא נעדר כל סמכות להתנות כל תנאי או למנוע מתן רשיון בנסיבות העניין.

3.

בקשה לצו ביניים שהגישו המשיבים עם הגשת העתירה הנוספת נדחתה (בש"א 30694/08) ביום 6.3.2008 על ידי כב' השופט ק' ורדי. בהחלטתו קבע השופט ורדי כי אין לעקוף צווים שניתנו בהליך פלילי בדרך של הליכים אזרחיים ועתירות מנהליות. גם בקשה לצו ביניים שהגישו המשיבים בעתירה שבענייננו (בש"א 31342/08) נדחתה על ידי השופט ורדי ביום 22.5.2008. באותה החלטה קבע השופט ורדי כי מדובר בניסיון נוסף של המשיבים לעקוף הליכים פליליים באמצעות הליך אזרחי ועתירות מנהליות. נקבע כי המשיבים מבקשים למעשה צו עשה, המשנה את המצב הקיים ונותן להם היתר זמני להפעלת אולם האירועים וזאת בניגוד לחוק, ומשכך אין מקום לטענת מאזן הנוחות. כן נקבע כי המשיבים מודעים זמן רב לצו הסגירה והיו צריכים להיערך בהתאם. באותו היום בו ניתנה החלטתו של השופט ורדי בבקשה במסגרת העתירה הנוכחית, נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים לבית משפט זה בהליך הפלילי בעניינם (רע"פ 4534/08).

4.

בין לבין, ביום 7.4.2008 התקיים דיון בעתירה הנוספת בפני כב' השופטת ר' רונן. בתום הדיון קבעה השופטת רונן כי מאחר ומקובל על הצדדים שתינתן לאולם האירועים הזדמנות לפתור את נושא הבידוד האקוסטי, יידחה הדיון כדי לאפשר לאולם האירועים לפתור את הבעיה. בית המשפט הבהיר כי אין בהחלטתו כדי לחוות דעה ביחס לצו הסגירה שהוצא על ידי בית המשפט לענינים מקומיים. ביום 8.7.2008 התקיים דיון נוסף בעתירה הנוספת בפני השופטת רונן. בתום הדיון קבעה השופטת כי המחלוקת בין הצדדים עניינה הנושא האקוסטי בלבד. לפיכך, על מנת שהצדדים יוכלו להגיע להסכמה בעניין זה, ונוכח המיגון האקוסטי שנעשה באולם האירועים, נקבע כי מומחים מטעם הצדדים יקיימו בדיקה אקוסטית תוך חודש ימים. בית המשפט קבע כי במידה ותהיה הסכמה בין המומחים לפיה הבידוד האקוסטי משרת את מטרתו, ניתן יהיה לתת פסק דין בעניין. בנוסף הבהיר בית המשפט כי ההסכמה בעניין האקוסטי אין בה כשלעצמה כדי להכשיר את הבנייה בהקשרים אחרים ולא להכשיר כל בנייה אחרת שהיא טעונת היתר. מהכתובים לא עולה מה קרה בהמשך הדברים במסגרת ההליך בעתירה הנוספת. חבל שאיש מהצדדים לא הגיש (ככל הידוע), בקשה לאיחוד הדיון בשתי העתירות המינהליות. עניין זה הביא, לדעתי, לכפילויות מיותרות וגם להעסקתם של שני מותבים בנושא הבקשה לאותו רשיון עסק.

5.

במסגרת ההליכים בעתירה נשוא בקשת רשות הערעור, הגישו המשיבים ביום 14.7.2008 בקשה נוספת

למתן צו ביניים. על פי הנטען חל שינוי בנסיבות וזאת נוכח התקדמותם של ההליכים המשפטיים בעתירה הנוספת ומאחר ועבודות המיגון האקוסטי כמעט הושלמו. בבקשתם ביקשו המשיבים מבית המשפט כי יורה על מתן היתר זמני שיאפשר להם להשלים את הליך הרישוי ולקבל רישוי קבע או רישוי זמני. לטענתם המחלוקת היחידה בין הצדדים עניינה בעיית הרעש באולם האירועים-שהוסדרה במלואה, ובסטיות קלות מהיתר הבניה אשר יוסרו בתוך זמן קצר. נטען כי מדובר במבנים שהמשיבים אינם עומדים עוד על בקשתם להתיר קיומם ואף ציינו כי הם מתחייבים להסירם (בהודעה המעדכנת שהוגשה לבית המשפט ביום 16.7.2008 הודיעו המשיבים כי הבניה החורגת נהרסה). בתשובתם טענו המבקשים כי נושא הרעש אינו המחסום היחיד המונע מאולם האירועים קבלת רשיון עסק וכי המשיבים מתעלמים מהעובדה שהעסק אינו עומד בדיני התכנון והבניה וכי אף אם בעיית הרעש תבוא על פתרונה, לא ניתן יהיה להעניק לאולם האירועים רשיון עסק. המשיבים ציינו לעניין זה כי המבקשים מנסים להעלות כעת טענות חדשות בדבר קיומה של תב"ע חדשה שחלה על המקום, טענה שלא הועלתה עד כה (גם לא בעתירה הנוספת). ביום 7.8.2008 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט לענינים מינהליים בפני כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן. בהחלטתה קבעה השופטת אגמון-גונן כי המומחים האקוסטיים מטעם הצדדים ייפגשו באולם האירועים כדי לבחון את כמויות הרעש והמיגון במקום ואת תלונות השכנים. לאחר מתן ההחלטה העיר בא כוח המבקשים כי: "התקבלה תב"ע במהלך הזמן שהעסק מופעל לפיה מדובר בדרך. ללא היתר לשימוש חורג לא ניתן לתת היתר לשימוש". בא כוח המשיבים טען כי הוא שומע על כך לראשונה ולאחר שהושקעו מיליון וחצי שקלים באקוסטיקה, אולם במידה וישנה בעיה הם יפעלו להסדרתה. לאחר חילופי דברים אלה קבע בית המשפט בהחלטה נוספת כי המשיבים פעלו על סמך הסכמות קודמות ולפיכך אם הבדיקה האקוסטית תהיה תקינה יינתן היתר זמני למשך שנה כאשר במהלך אותה שנה יגישו המשיבים בקשה לשימוש חורג והצדדים יפעלו על פי ההחלטות שיתקבלו.

6.

ביום 25.8.2008 הגישו המשיבים לבית המשפט לענינים מינהליים בקשה דחופה למתן הוראות, בה ביקשו מבית המשפט להורות כי תוצאות הבדיקה האקוסטית המשותפת שבוצעה ביום 12.8.2008 הינן תקינות, באופן שעל המבקשים ליתן למשיבים היתר זמני בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 7.8.2008.

7.

בהחלטתה מיום 3.9.2008 קבעה השופטת אגמון-גונן כי המבקשים ישיבו לבקשה עד ליום 10.9.2008, אולם כבר בהחלטה זו צוין כי על פי הדברים פועלים המבקשים בניגוד לצו בית המשפט וכי על המבקשים לפעול בהתאם להחלטה הקודמת שניתנה בעניינם, קרי אם אין חריגה ממידת הרעש- ליתן היתר כפי שנקבע.

8.

ביום 14.9.2008 התקיים דיון נוסף בעתירה. בתום הדיון קבע בית המשפט כי טענותיה של עיריית תל אביב-יפו הן "בגדר התחכמות". נקבע כי כאשר הורה בית המשפט על מתן היתר זמני במידה ותוצאות הבדיקה האקוסטית תהינה תקינות, הכוונה היתה לתוצאות שיעידו כי אין במקום בעיית רעש. בכך דחה בית המשפט את טענתה של עיריית תל אביב-יפו לפיה בדיקה אקוסטית תקינה משמעותה כי לא די בכך שהרעש שגורם העסק לא יעבור את המותר, אלא בנוסף, שככל שנדרש היתר בנייה לאותו חלק מעבודות המיגון, יינתן היתר בנייה כאמור. לפיכך נקבע, כסעד זמני בעתירה, כי יינתן לאולם האירועים היתר זמני למשך שנה, כאשר במהלך שנה זו תוגש בקשה על ידי אולם האירועים לשימוש חורג והוא יפעל על פי הנחיות עיריית תל אביב-יפו. לבסוף נקבע כי על אף שלאור האמור היה ניתן למחוק את העתירה, אין לעשות זאת בשלב זה בכדי שניתן יהיה להמשיך לדון בעניין, מבלי צורך להגיש עתירה נוספת שמותב אחר יאלץ ללמוד אותה.

9.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט לענינים מינהליים. החלטה בבקשה ניתנה ביום 27.11.2008. בהחלטתה דחתה השופטת אגמון-גונן את הבקשה וקבעה כי נראה שהמבקשים עושים ככל שביכולתם בכדי לא למלא אחר החלטות בית המשפט שניתנו בשלוש הזדמנויות שונות. נקבע כי ההחלטה מיום 14.9.2008 הינה רק חזרה על אותה החלטה שניתנה בשתי הזדמנויות קודמות ולגביהן חלף המועד להגשת בקשה מסוג זה. השופטת אגמון-גונן ציינה כי הטענה לפיה בדיקה אקוסטית תקינה משמעותה היתר בנייה כדין, הינה טענה שנטענה בחוסר תום לב. לפיכך נדחתה כאמור הבקשה לעיכוב ביצוע ונקבע כי המבקשים יעניקו למשיבים היתר זמני לאלתר. כן חויבו המבקשים בהוצאות הבקשה בסכום כולל של 30,000 ש"ח.

10.

היתר זמני הוענק לאולם האירועים ביום 4.12.2008.

הטענות בבקשה

11.

בפתח דבריהם טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט לענינים מינהליים הינה למעשה "פסק דין" מאחר והיא מעניקה למשיבים את הסעד שביקשו ובכך מתייתר הצורך בעתירה. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי כבר בעת הדיונים בעתירה הנוספת, שהתקיימו ביום 7.4.2008 וביום 8.7.2008 עמדו הצדדים וכן בית המשפט על קיומן של מניעות שבדין לרישוי העסק, הנוגעות לדיני התכנון והבניה, בנוסף על זו שיסודה ברעש הבוקע מאולם האירועים. ואולם, על פי הנטען הטעו המשיבים את השופטת אגמון-גונן וגרמו לבית המשפט להבין כי המניעה היחידה להוצאת רשיון העסק הינה בעיית הרעש. על אף טענתם זו מסכימים המבקשים, בהמשך הבקשה, כי השופטת אגמון-גונן בהחלטתה זו היתה מודעת לבעיות הקיימות באולם האירועים בנושא דיני התכנון והבנייה, וטענתם של המבקשים בהקשר זה הינה כי שגתה השופטת בהחלטתה להתעלם מעניין זה ובהחלטתה להתמקד בנושא הרעש בלבד. עוד נטען כי העובדה שאולם האירועים אינו גורם למטרדי רעש וכי הרעש שנמדד עומד במבחנים ובערכים שנקבעו על פי דין, אינה מספקת ונדרש לגישת המבקשים כי אולם האירועים, ככל עסק יעמוד בדרישה לקיום דיני התכנון והבניה, לרבות ניהול עסק במבנה שהוקם כדין.

12.

מוסיפים המבקשים וטוענים כי קיומו של אולם האירועים נוגד תכנית מאושרת-תב"ע 2566 שנכנסה לתוקפה ביום 29.3.2007 וייעדה את השטח לדרך ושטח פרטי פתוח. נטען כי התכנית אינה מאפשרת את המשך השימוש המתבצע במבנה העסק, שהוא למעשה אוהל, כשימוש חורג ואין היתר לשימוש לשם עריכת אירועים. בהקשר זה אף נטען כי במבנה האוהל בו התקיימו האירועים, בוצעו חריגות בניה. נטען כי חרף העובדה שהמשיבים טוענים שהרסו חריגות בנייה אלה, לא יוכל העסק להתקיים בלעדיהן. המבקשים מציינים כי המשיבים היו ערים לסיבות הנוספות, מלבד בעיית הרעש, המונעות מתן היתר רשיון והם אף הגישו ערר על סרובה של ועדת המשנה לתכנון ולבניה להכשרת חריגות הבניה שבוצעו על ידם. על פי הנטען במהלך הדיון בערר התברר כי לעסק אין היתר לשימוש חורג ויושב ראש ועדת הערר המחוזית הציע למשיבים למשוך את הערר לאור המצב התכנוני שהתברר, והמשיבים אכן עשו זאת.

13.

טענה נוספת מפי המבקשים ועניינה המיגון האקוסטי שלשם ביצועו, כך נטען, בוצעו עבודות בנייה ללא היתר ובגינן הוכנו מסמכים לשם הגשת כתב אישום (אשר צורפו לבקשה כנספח ו'). משכך, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בהחלטתו אשר למעשה נותנת הכשר להפרת דיני התכנון והבניה. לבסוף מציינים המבקשים כי בית המשפט התעלם מצו סגירה שיפוטי נגד העסק מיום 13.12.2005 שנכנס לתוקפו ביום 15.12.2006 ואשר המשיבים מתעלמים ממנו ומפרים אותו ואף הורשעו ביום 7.11.2007 באי קיומו.

תשובת המשיבים לבקשה

14.

בפתח דבריהם טוענים המשיבים כי על אף שבמשך תקופה ארוכה לא התבקש עיכוב ביצוע ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, ואף לאחר שנתבקש עיכוב ביצוע, ואף כיום לאחר שבקשת עיכוב הביצוע נדחתה על ידי בית המשפט לענינים מינהליים, לא קיימו המבקשים את החלטות בית המשפט לענינים מינהליים, ועשו דין לעצמם. מטעם זה בלבד, טוענים המשיבים, יש לדחות את הבקשה.

15.

המשיבים טוענים כי החלטתו של בית המשפט מיום 7.8.2008 היתה ברורה וקבעה כי אם הבדיקה האקוסטית תהיה תקינה יינתן היתר זמני. הבדיקה המשותפת התקיימה ביום 12.8.2008 והיתה תקינה אולם המבקשים מיאנו לקיים את החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים והעלו טענות שונות כגון: חשש לפיו חומר הבידוד האקוסטי מהווה סכנה-טענה שנדחתה על ידי נציגי שירותי הכבאות אשר התייצבו בעסק. המשיבים אף מציינים כי ספקו למבקשים את כל האישורים הנדרשים בעניין; טענה נוספת שנטענה על ידי המבקשים היתה כי הבידוד האקוסטי טעון היתר בניה.

16.

עוד מוסיפים המשיבים וטוענים כי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור היא למעשה ההחלטה מיום 7.8.2008 בה נקבע כי אם הבדיקה האקוסטית תהיה תקינה יינתן היתר זמני, ואשר המועד להגשת ערעור עליה פקע. לפיכך, לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה על הסף. לחלופין נטען כי מאחר וההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור חוזרת למעשה על שנקבע בהחלטות מיום 7.8.2008 ומיום 3.9.2008, והואיל והמבקשים לא הגישו בקשת רשות ערעור עליהן, החלטות אלה מחייבות אותם בכל מקרה.

17.

אשר לטענה לפי יש לראות בהחלטתה של השופטת אגמון-גונן "פסק דין", טוענים המשיבים כי הסעד שהתקבל אינו מייתר את העתירה שכן הסעד המבוקש בעתירה עניינו סעד הצהרתי בדבר חוקיות הדרישה לקבלת אישורו של מנהל הרשות לאיכות הסביבה בעירייה לרשיון עסק וכן סעד אופרטיבי של מתן רשיון עסק קבוע .

18.

מוסיפים המשיבים וטוענים כי מבקשת רשות הערעור עולה כי לא קיים צידוק מיוחד כלשהו להתערבות ערכאת הערעור שכן לא ניתנה החלטה מכרעת או בלתי הפיכה ולא ייגרם למבקשים כל נזק. בהקשר זה אף נטען כי העובדה שהמבקשים לא הגישו את בקשת רשות הערעור לאחר ההחלטה הראשונה בעניין (ההחלטה מיום 7.8.2008) ואף לא מיד לאחר מתן ההחלטה הנוספת, מלמדת כי גם לגישתם לא צפוי להיגרם להם נזק חמור. על כך יש להוסיף, לטענת המשיבים, את העובדה שההיתר שניתן הינו זמני ומאזן בין האינטרסים של הצדדים.

19.

בהתייחס לטענה בדבר התעלמות בית המשפט לעניינים מינהליים מן העתירה הנוספת, נטען כי עתירה זו עמדה לנגד עיניו של בית המשפט לענינים מינהליים וכי המבקשים לא הסבירו איזה פגם נפל בעניין זה ומדוע היה על בית המשפט לנהוג אחרת. כן נטען כי העתירה הנוספת עוסקת בעניין שונה, ולמרות הקרבה בין הנושאים לא היתה כל מניעה מלפני בית המשפט מלפסוק בסעד הזמני כפי שפסק.

20.

המשיבים דוחים את הטענה לפיה הטעו את בית המשפט בדבר הסיבה או הסיבות המונעות את קבלת רשיון עסק. על פי הנטען המבקשים טוענים דבר והיפוכו, מחד טוענים כי המשיבים הטעו את בית המשפט בדבר הסיבה המונעת את קבלת הרשיון ומאידך מציינים בסעיף 10 לבקשתם, כי בית המשפט היה ער לטענות בדבר מניעות לרישוי העסק בשל הדרישה לקיום דיני התכנון והבניה.

21.

בהתייחס לתכנית התב"ע החדשה, מציינים המשיבים כי מעמדת היועצת המשפטית של המבקשת 1 עולה כי אולם האירועים הממוקם במבנה של אוהל אינו מפריע לתכנון וכל עוד הוא תואם את ההיתר שהוצא הוא יכול להישאר במקומו. על כך מוסיפים המשיבים ומציינים כי קיבלו את עמדת המבקשים וויתרו על רצונם להוסיף בניה נוספת על זו שאושרה ואף הרסו חריגות בנייה שבוצעו במקום, וכיום אין עוד חריגות בניה ועל כן לא נדרש היתר בניה. בנסיבות אלה נטען כי המבקשים מנועים ומושתקים מלטעון כי לא ניתן להוסיף ולעשות שימוש באוהל (בו ממוקם אולם האירועים כאמור). מכל מקום, טוענים המשיבים כי עניין זה לא עלה במסגרת העתירה ואין מקום להתיר הרחבת חזית בשלב בקשת רשות ערעור.

22.

בהתייחס לטענה לפיה המיגון האקוסטי נעשה מבלי שהתקבל היתר בניה- טוענים המשיבים כי לצורך המיגון האקוסטי לא נעשתה כל עבודה הטעונה היתר בניה והכל נעשה בתוך המבנה פנימה. כמו כן נטען כי המבקשים לא מפרטים מהן העבודות שנעשו ללא היתר. הדו"ח (נספח ו) שצורף לבקשה לא הובא בפני בית המשפט לענינים מינהליים ולפיכך נטען כי אין מקום לדון בנימוקי המבקשים לעניין חריגות הבנייה במיגון האקוסטי, שכן הנימוקים אינם נסמכים על ראיות או שהם נתמכים בראיות שלא היו בפני בית המשפט לענינים מינהליים.

23.

המשיבים מוספים ומתייחסים לטענת המבקשים לפיה החלטת בית המשפט הזניחה את הבעייתיות התכנונית והתמקדה בעניין האקוסטי. המבקשים טענו כאמור, כי הבעייתיות התכנונית היתה ידועה למשיבים והם בחרו להתעלם ממנה (המבקשים הפנו להשתלשלות העניינים בערר שהגישו המשיבים). בתשובתם טוענים המשיבים כי התייחסו באריכות לנסיבות התנהלותם ביחס לערר בעתירה. על פי הנטען לעובדה שהמשיבים לא ראו הצדקה להמשיך בהליכי הערר אין ולא כלום עם השאלה מה דינו של השימוש שנעשה באוהל שנבנה על פי היתר בניה כדין לאחר אישורה של התב"ע. כמו כן לגישת המשיבים לא ניתן לטעון כי בית המשפט הזניח את שאלת התכנון שעה שקבע כי על המשיבים להגיש בקשה לשימוש חורג. עוד מוסיפים המשיבים וטוענים כי כל חריגת בנייה שהיתה קיימת באולם האירועים נהרסה, ומשכך מנועים המבקשים מלטעון כנגד ההחלטה המעניקה היתר זמני בשל בעיות הקשורות בתכנון ובנייה כביכול.

24.

אשר להליכים הפליליים בעניינם של המשיבים- טוענים המשיבים כי מעולם לא הסתירו את השתלשלות העניינים העובדתית בעניין ההליכים המשפטיים הפליליים שנוהלו נגד אולם האירועים, ובית המשפט לענינים מינהליים היה מודע לכך.

25.

המשיבים טוענים כי חלק מטענותיהם של המבקשים מופיעות לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור, כך למשל הטענה המופיעה בסעיף 7 לבקשה ועניינה התב"ע שאושרה ואשר לטענת המבקשים כאמור אינה מאפשרת את המשך השימוש המתבצע במבנה העסק. טענה נוספת שלטענת המשיבים עולה לראשונה במסגרת בקשת הערעור הינה הטענה לפיה לאחר שנהרסו חריגות הבנייה לא יוכל אולם האירועים להמשיך ולתפקד. עוד מוסיפים המשיבים וטוענים בהקשר זה כי לבקשה צורפה ראיה (נספח ו') אשר לא צורפה לכתבי בי-הדין שהוגשו בהליכים השונים בפני בית המשפט לענינים מינהליים ולפיכך מבקשים המשיבים להורות על הוצאת הראייה מתיק בית המשפט. על בקשתם למחיקת הטענות "החדשות" חזרו המשיבים בבקשה שהגישו לבית המשפט ביום 18.12.2008. לבסוף טוענים המשיבים כי חרף ההחלטה שניתנה על ידי ביום 9.11.2008 לא צרפו המבקשים את כל המסמכים שהיו בפני בית המשפט לענינים מינהליים.

תגובת המבקשים לתשובת המשיבים

26.

בפתח דבריהם מתייחסים המבקשים לטענת המשיבים לפיה חרף החלטת בית המשפט לענינים מינהליים טרם ניתן ההיתר הזמני. על פי הנטען ההיתר לעסק הוצא ביום 4.12.2008, שלושה ימים לפני שתגובת המשיבים התקבלה בבית המשפט. הסיבה לעיכוב בהוצאת ההיתר היתה לטענת המבקשים נעוצה בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה כאמור לבית המשפט לענינים מינהליים עוד ביום 28.9.2008 והחלטה לגביה (אשר דחתה כאמור את הבקשה) ניתנה רק ביום 27.11.2008. בהקשר זה יש לציין כי ביום 16.12.2008 הגישו המבקשים בהסכמה בקשה להוספת ראיה בה ביקשו לצרף את ההיתר הזמני שניתן על ידם ואשר על פי האמור בו יעמוד בתוקפו עד ליום 4.12.2009. על ההיתר נכתב בכתב יד כי הוא: "הוצא בהוראת בית המשפט. לעסק סירוב כיבוי אש ובניה ללא היתר כנגדה נפתחו הליכים משפטיים. העסק חייב בהוצאת שימוש חורג". בא כוח המשיבים ציין בהסכמתו להוספת הראיה כי אין בהסכמה להגשת ההיתר הזמני משום הסכמה כלשהי להערות שהוספו בהיתר, בהם המשיבים כופרים.

27.

המבקשים חוזרים ומציינים כי המשיבים היו אלה שהפרו את החוק, חרגו מהיתר הבניה והפרו את צו הסגירה שניתן נגדם. לטענתם אין לקבל את גישת המשיבים לפיה השאלה היחידה שבמחלוקת ואשר בגינה לא ניתן היה לקבל היתר זמני, היתה שאלת הרעש. על פי הנטען לא ניתן לאשר את העסק בשל אי קיום דיני התכנון והבניה כאשר עניין הרעש היה רק אחד מהנימוקים לאי הוצאת הרשיון לעסק.

28.

מוסיפים המבקשים וטוענים כי קיומו של העסק נוגד את תכנית התב"ע שייעדה את השטח כאמור לדרך ושטח פרטי פתוח (שפ"פ). על פי הנטען לעסק לא ניתן רשיון לשימוש חורג. אישור לשימוש חורג ניתן בזמנו לפני שאושרה התב"ע החדשה ולאחר אישורה נדרש להגיש בקשה חדשה. המבקשים מציינים כי המשיבים הסכימו שיש להגיש בקשה לשימוש חורג ולכך טענתם בעניין אינה במקום. אשר להסתמכותם של המשיבים על מכתב שכתבה המשנה ליועץ המשפטי של המבקשת 1, נטען כי על פי הכתוב, כל עוד האוהל אינו מפריע לתכנון וכל עוד הוא תואם את ההיתר שהוצא הוא יכול להישאר במקומו. ואולם על פי הנטען המשיבים חרגו מההיתר שהוצא ומעבר לכך משאושרה התב"ע החדשה לא ניתן להוציא היתר בניה במקום. המבקשים מוסיפים ומציינים בהקשר זה כי שגה בית המשפט כאשר לא התנה את ההיתר הזמני באישור השימוש החורג.

29.

אשר לטענה לפיה היה על המבקשים להגיש ערעור כבר על החלטת בית המשפט מיום 7.8.2008, נטען כי לא עלה על דעתם של המבקשים שבית המשפט התכוון בהחלטתו לאפשר למשיבים להקים מיגון אקוסטי תוך הפרת חוק התכנון והבניה.

30.

אשר לטענה בדבר מסמכים שלא צורפו, נטען כי הדבר נעשה בשוגג ותוקן על ידי המשיבים שצרפו את המסמכים. לעניין הראיה הנוספת (נספח ו') טוענים המבקשים כי מדובר בדו"ח להכנת כתב אישום המתייחס למיגון האקוסטי שבוצע. לדו"ח זה, כך נטען, חשיבות רבה ולגישת המבקשים חשוב שלבית המשפט תהיה תמונה מלאה לפני קבלת ההחלטה.

הבקשה לעיכוב ביצוע

31.

לאחר שהוגשה הבקשה והתקבלו התגובות, ולאחר שנדחתה בקשתם של המבקשים בבית המשפט לענינים מינהליים, לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 14.9.2008, הגישו המבקשים ביום 17.12.2008 בקשה נוספת, לבית משפט זה, לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 14.9.2008. בעניין זה אין צורך להאריך שכן בהחלטתי זו ניתנה הכרעה סופית בבקשת רשות הערעור.

32.

עם זאת אציין כי המבקשים ציינו בבקשתם לעיכוב ביצוע כי בינתיים ועל מנת שלא להפר את החלטת בית המשפט מיום 14.9.2008 הוציאו ביום 4.12.2008 היתר זמני למשיבים. אולם, על פי הנטען, לא זו בלבד שאולם האירועים אינו עומד בדיני התכנון והבניה, אלא שהוא אף אינו עומד בדרישות כיבוי אש אשר סרבו לבקשה להיתר עסק לאחר ביקורם במקום ביום 4.11.2008. משכך, מדגישים המבקשים כי ההיתר הזמני הוצא ללא אישור כיבוי אש. לעניין זה אשוב.

דיון והכרעה

33.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים ובתשובת המבקשים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. כפי שפרטתי בפתח הדברים כנגד אולם האירועים קיים צו סגירה אשר היה אמור להיכנס לתוקף כבר ביום 1.10.2006, ואשר לאחר עיכובים רבים נכנס לתוקפו ביום 23.5.2008 (יומיים לאחר הגשת העתירה נשוא בקשת רשות הערעור). אכן נקבע כי צווי הסגירה יפקעו במידה ויינתן רשיון עסק ואולם להשקפתי לא ניתן להעניק רשיון כזה בטרם תידונה כל

הבעיות המונעות את קבלתו. בענייננו ניסו המשיבים להביא לביטולם של צווי הסגירה על ידי הגשת העתירות לבית המשפט לענינים מינהליים (ועל ידי הבקשות לצווי ביניים) ואולם, כפי שקבע השופט ורדי בהחלטותיו בעניין צווי הביניים וכפי שנקבע בעבר על ידי בית משפט זה, "יש לדחות את הניסיון לעקוף צו סגירה לעסק שניתן במסגרת הליך פלילי על ידי הליך אזרחי, לרבות על דרך של עתירה בבית המשפט לעניינים מנהליים" (בר"ם 3436/01 שותפות פאב אמזונס נ' עיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 8.5.2001); וראו גם: בר"ם 7297/02 אשקר מרקט בע"מ נ' עיריית קרית שמונה (לא פורסם, 27.8.2002); בר"ם 6085/03 אביוב נ' ועדת הערר המחוזית (לא פורסם, 24.9.2003); עע"ם 1630/08 נוריאל נ' ועדת הערר לתכנון ובניה תל אביב-יפו (טרם פורסם, 11.3.2008)).

34.

המשיבים טענו בעתירתם כי המחלוקת בינם ובין המבקשים עניינה רק הרעש במקום ואולם נראה ממכלול החומר שבפני כי נותרו מספר עניינים אשר לגישת המבקשים מונעים את קבלת רשיון העסק. בין העניינים האלה מציינים המבקשים את התב"ע החדשה שחלה על השטח בו ממוקם אולם האירועים, הטענה לפיה המיגון האקוסטי נבנה ללא היתר בנייה, והעובדה שגם כיום לאחר שניתן היתר זמני לאולם האירועים הדבר נעשה ללא הסכמת שירותי הכבאות אשר התנגדו להענקת רשיון לעסק. המשיבים טוענים כאמור כי נושאים אלה לא עלו במסגרת העתירה. ואולם המבקשים העלו את עניין התב"ע עוד בדיון מיום 7.8.2008 בו נקבע כי תבוצע בדיקה אקוסטית משותפת אשר במידה ותוצאותיה תהינה תקינות, יינתן היתר זמני. גם בדיונים במסגרת העתירה הנוספת טענו המבקשים כי נושא קבלת הרשיון אינו תלוי אך ורק בעניין הרעש. כך למשל בדיון שהתקיים ביום 8.7.2008 טען בא כוח המבקשים: "הרישיון כרגע לא תלוי רק בעניין הרעש. גם אם תפתר בעיית הרעש יש בעיה של תב"ע". ובהמשך נאמר כי "אם התוכנית האקוסטית דורשת עבודות בנייה הטעונות היתר, אין באישור האקוסטי כדי לאשר את העבודות ואין בעצם הבדיקה כדי לאשר חריגות מדיני התכנון והבנייה". גם בכתב התגובה לעתירה טענו המבקשים כי העותרים מנסים למקד את הדיון בבעיה שאיננה הבעיה היחידה.

35.

הצו הזמני שניתן על ידי בית המשפט לענינים מינהליים הוא צו עשה המחייב הוצאת היתר זמני וזאת גם כשבית המשפט היה ער לכך שישנן בעיות שטרם נפתרו. צו עשה כזה צריך להינתן במשורה וכצעד חריג ונדיר. ה"בהילות" במקרה זה נוצרה עקב צו הסגירה שניתן נגד המשיבים, אשר פעלו שלא כדין. גם מתן היתר זמני מחייב בדיקה אף אם לא תמיד נדרשת הכרעה סופית בכל הנושאים המונעים מתן רשיון. אין בפני (ולא היו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים) נתונים המאפשרים הכרעה בכל העניינים הנוספים, אך אין מקום לחייב את עיריית תל אביב-יפו להוציא רשיון, ולו רשיון זמני, בטרם יתבררו כל העניינים הטעונים הבהרה. מאידך, אין לאפשר לעירייה להעלות חדשות לבקרים טענות חדשות. לפיכך על העירייה ליתן בתוך 10 ימים החלטה חדשה בה יפורטו כל

הטעמים בגינם לא ניתן לטענתה ליתן רשיון. לאחר קבלת ההחלטה יוכלו המשיבים להגיש עתירה חדשה לבית המשפט לענינים מינהליים. לדעתי ראוי שהדיון בעתירה כזו, אם תוגש, יאוחד עם הדיון בשתי העתירות הנוספות התלויות ועומדות בבית המשפט לעניינים מינהליים, אין זה רצוי כי בעניין הרישיון המבוקש יתנהלו במקביל כמה הליכים. כך ניתן יהיה להביא להכרעה בכל העניינים הכרוכים בשאלת הרשיון.

36.

לבסוף יש לדחות את טענת המשיבים לפיה במאזן האינטרסים בין הצדדים, הנזק הצפוי להם במידה ולא יינתן היתר זמני הינו חמור מהנזק הצפוי למבקשים. כפי שציינתי בעבר טענה לשימור המצב הקיים אינה עומדת מקום בו מדובר בשימור מצב קיים בניגוד לחוק (ראו: בר"ם 7515/07 גלינה בר נ' ראש עיריית תל אביב-יפו (טרם פורסם, 5.9.2007)). בענייננו כאמור המשיבים עשו דין לעצמם והמשיכו להפעיל את אולם האירועים ללא רשיון עסק אף לאחר שהוצא נגדם צו סגירה, ועם התנהגות כזו אין להשלים (ראו: עע"ם 8087/05 אזולאי נ' מנהלת מחלקת רישוי עסקים בעיריית חולון (טרם פורסם, 8.8.2006)).

37.

סוף דבר: דין הערעור להתקבל, החלטת בית המשפט לענינים מינהליים מבוטלת. כמו כן יבוטל ההיתר הזמני שהוצא על ידי המבקשת לאולם האירועים ביום 4.12.2008. משכך, אין צורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות. המשיבים הפרו את הדין וניהלו עסק בלא רשיון; מאידך המבקשים לא נתנו למשיבים משך תקופה ארוכה היתר זמני כפי שהורה להם בית המשפט לענינים מינהליים. הגשת בקשה לעיכוב ביצוע אינה מצדיקה עשיית דין עצמי.