פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
1133/11
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. חברת פגי רום בע"מ
2. רון פרשט
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - עיריית תל אביב
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב
בעת"מ 419-01-11 שניתנה ביום 7.2.2011 על-ידי כבוד השופט ק' ורדי
בשם המבקשים:
עו"ד גיל דחוח
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופט ק' ורדי ) מיום 7.2.2011, בגדרה נדחתה בקשתה של חברת פגי רום בע"מ (להלן – המבקשת ) לצו ביניים שיעכב את ביצוע החלטת בית המשפט לענינים מקומיים מיום 10.6.09.
העובדות וההליכים עד כה
2.
המבקשת היא חברה העוסקת במתן שירותים בענף הבניה, ונמצאת בבעלותו של המבקש 2 (להלן – המבקש ). לצורך פעילותה העסקית מחזיקה המבקשת בשטח המצוי בתחומה של עיריית תל אביב - יפו (להלן – העירייה ). בחודש יוני 2009, הרשיע בית המשפט לענינים מקומיים בתל אביב-יפו (כבוד השופטת י' רוטנברג ) את
חברת פ.ג.י תל-אביב 1980 (להלן – חברת פ.ג.י ), על-פי הודאתה, בעבירה של ניהול עסק הטעון רישוי ללא רישיון, לפי סעיפים 4, 14, ו-15 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, בהתייחס לעסק של איסוף ושינוע פסולת בניין ברח' אבן גבירול בתל-אביב. יצוין, כי המבקש לא נכלל בין הנאשמים בכתב האישום, אך הוא החזיק בזמנו במקצת ממניותיה של חברת פ.ג.י, והופיע בשמה בדיון בבית המשפט לענינים מקומיים. בגזר הדין ציווה בית המשפט, בין היתר, להפסיק את העיסוק ללא רישוי, והורה כי "לא ינהל אדם בחצרים נשוא כתב האישום עסק טעון רישוי ללא רישיון או היתר זמני כדין ושלא יעביר לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא-אם-כן בידי אותו אדם רישיון או היתר זמני כדין לניהול עסקה זה" (להלן – צו הסגירה ). בהסתמך על צו זה, הוציאה העירייה ביום 14.12.10 התראת סגירה, המופנית לחברת פ.ג.י ולמבקש (להלן – ההתראה ). המבקשים לא השלימו עם צו הסגירה ועם ההתראה שניתנה, ועתרו לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה להורות לעירייה לבטל את צו הסגירה. יחד עם העתירה, הגישו המבקשים גם בקשה לצו ביניים להורות על עיכוב ביצועו של צו הסגירה.
3.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ק' ורדי ) דחה את הבקשה למתן צו ביניים. נקבע, כי לא ניתן "לעקוף" צו סגירה לעסק ללא רישיון, שניתן בהליך פלילי בבית המשפט לענינים מקומיים – באמצעות הליך אזרחי או עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט הוסיף וקבע, כי מקום בו מדובר במצב המנוגד לחוק, אין לקבל את הטענה בדבר שימור המצב הקיים, ואין לאפשר למבקשת להמשיך לפעול ללא רישיון עסק.
הטענות בבקשה
4.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוענים המבקשים, בין היתר, כי צו הסגירה בטל מעיקרו. זאת, שכן במועד הינתנו, כך הטענה, לא היה המבקש אורגן של החברה, ומשכך לא היה מוסמך להופיע בשמה ולהודות בעובדות כתב האישום. כמו כן טוענים המבקשים, כי על אף שחברת פ.ג.י היתה מצויה בזמנו בהליכי פירוק לא הוזמן המפרק להליך בבית המשפט לעניינים מקומיים, ואף מן הטעם הזה סבורים המבקשים כי יש לבטל את הצו שניתן. לחלופין טוענים המבקשים, כי אין להחיל לגביהם את הצו, מן הטעם שהוא ניתן נגד חברת פ.ג.י, ולא נגד המבקשת, וכן נוכח העובדה שהם פועלים כעת, לשיטתם, באזור אחר מזה שלגביו ניתן הצו. עוד טוענים המבקשים, כי הגשת העתירה המינהלית אינה מהווה דרך "לעקוף" את הצו, אלא דרך לגיטימית להשיג על פעולתה של הרשות. זאת בעיקר, נוכח העובדה שהם לא היו צד להליך בבית המשפט לענינים מקומיים. באשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי יישומו של צו הסגירה בעת הזאת יגרום להם נזק כלכלי ניכר ובלתי הפיך, וזאת בפרט נוכח טענתם שהצו כלל לא ניתן נגדם.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כלל ידוע הוא כי אין לאפשר "עקיפת" צו סגירה שניתן במסגרת הליך פלילי על-ידי הליך אזרחי, לרבות בדרך של עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו, למשל: בר"מ 3436/01 שותפות פאב אמזונס נ' עיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 8.5.2001); בר"מ 8247/08 עיריית תל אביב-יפו נ' פרג אירועים בע"מ , סעיף 33 (לא פורסם, 18.12.2008) (להלן – פרשת פרג ); בר"מ 7297/02 אשקר מרקט בע"מ נ' עיריית קרית שמונה (לא פורסם, 27.8.2002); עע"מ 1630/08 נוריאל נ' ועדת הערר לתכנון ובניה תל אביב-יפו (לא פורסם, 11.3.2008)). במקרה שלפנינו, הדברים מקבלים משנה תוקף באשר העתירה הינה בבחינת תקיפה ישירה של צו הסגירה שניתן בהליך הפלילי.
6.
גם בהיבט מאזן הנוחות, שהינו כידוע אבן הבוחן העיקרית להכרעה בבקשה ( בר"מ 7712/09 חברת צינורות איקס.פי.סי (2004) בע"מ נ' החברה הכלכלית לראשון לציון בע"מ , סעיף 4 (לא פורסם, 28.10.2009); בר"מ 5712/09
משה לביב נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון , סעיף 9
(לא פורסם, 23.7.2009); בר"מ 63/09
קשת שלטים בע"מ נ' עירית פתח תקוה , סעיף 8 (לא פורסם, 15.1.2009)), אין עילה למתן צו הביניים המבוקש.
6.
כפי שנפסק לא אחת, טענה לשימור המצב הקיים אינה עומדת מקום בו מדובר בשימור מצב קיים בניגוד לחוק (פרשת פרג , סעיף 36; וראו גם: בר"מ 7515/07 גלינה בר נ' ראש עיריית תל אביב-יפו , סעיף 8 (לא פורסם, 5.9.2007)). במקרה שלפנינו, לא נטען, וממילא לא הוכח, כי פעילותם של המבקשים בעת הזו נעשית בהיתר. ככול שאכן הם פועלים ללא רישיון – פעולה זו אינה כדין. בנסיבות אלה, לא עומדת למבקשים טענה בדבר שימור המצב, שכן " אין בכוח שיקולי מאזן הנוחות כדי להכשיר את המשך המצב הקיים ולהתגבר על שלטון החוק" (פרשת גלינה , סעיף 11). בהיבט זה
אין אפוא עילה למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי.
די באמור כדי להביא לדחיית הבקשה, מבלי שיהיה צורך לקבוע מסמרות באשר לסיכויי העתירה. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. המבקשים ישלמו הוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח. ההוצאות ייגבו באמצעות המרכז לגביית קנסות.
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
11011330_M01.doc
יל
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il