פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
8247/08 - ו'
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשים:
1. פרג אירועים בע"מ
2. אליהו יוסף מורדי
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית תל אביב-יפו
2. רשות הרישוי לפי חוק רישוי עסקים, עיריית תל
אביב-יפו
3. מנהל הרשות לאיכות הסביבה, עיריית תל
אביב-יפו
בקשה לעיכוב ביצוע החלטה מיום 18.12.2008
בשם המבקשים:
עו"ד דורון טל;
עו"ד יובל גלאון
החלטה
1.
בהחלטתי מיום 18.12.2008 קיבלתי את בקשת רשות הערעור והוריתי על ביטול ההיתר הזמני שנתנה עיריית תל אביב-יפו למבקשת 1 (להלן: גן האירועים) הכל כמפורט בהחלטה. אתמול למעלה מחודשיים וחצי מיום החלטתי, פנתה המבקשת בבקשה דחופה לעיכוב ביצוע ההחלטה האמורה "למשך חודש ומחצה". משמעות עיכוב הביצוע המבוקש היא כי ההיתר הזמני יעמוד בעינו.
2.
עיון בבקשה מסביר את עיתוייה. מהבקשה עולה כי ביום חמישי האחרון (5.3.2009) פשטו פקחים ושוטרים על גן האירועים. בעקבות האירוע פנו המבקשים באותו יום לבית המשפט לענינים מקומיים בבקשה ליתן צו מניעה במעמד צד אחד, אך בית המשפט סירב ליתן צו במעמד צד אחד והורה על הגשת תגובות המשיבים. בלשון הבקשה שלפני "הנחת העבודה... היא כי בית המשפט לענינים מקומיים... ידחה את הבקשה. אין המבקשים יכולים 'להרשות לעצמם' להמשיך בנתיב הרגיל של הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי וכן הלאה... מכאן – שהמבקשים מניחים בפני בית משפט נכבד זה את הבקשה דנן, על אף אי שגרתיותה".
3.
לטענת המבקשים עיכוב ביצוע ההחלטה נדרש בכדי להגן על מזמיני האירועים ביחס לאירועים ש"הוזמנו וסוכמו בתוך התקופה בה היה למבקשים היתר זמני", קרי בטרם ניתנה החלטתי המבטלת את ההיתר הזמני. המבקשים הוסיפו ונימקו את הצורך בהיתר הזמני בכך שהם מבקשים "שלא לבלות את השנים הקרובות בהתגוננות מפני תביעות נזיקין שיוגשו כנגדם על ידי מזמיני האירועים". המבקשים הוסיפו וציינו כי הם לא הודיעו עד היום למזמיני האירועים על ביטול ההיתר כיוון שהאמינו כי כפסע עומד בינם ובין קבלת היתר זמני או רשיון עסק (סעיף 8 לבקשה); המבקשים הצהירו כי הודעה כאמור ניתנה רק למזמיני האירועים החל מסוף חודש אפריל ואילך (סעיף 13 לבקשה).
4.
דין הבקשה להידחות. לא ניתן לעשות קיצור דרך דיוני ה"עוקף" את ההליך המתנהל בבית המשפט לענינים מקומיים. המבקשים ימתינו להחלטת בית המשפט לענינים מקומיים ואחריה יפעלו כהבנתם. המבקשים אינם רשאים להסתמך לצורך הבקשה שלפני על "הנחת עבודה" ושומה עליהם להמשיך בנתיב המשפטי הרגיל. יתירה מזאת: המבקשים מתיימרים לטעון בשמם של מזמיני האירועים, אך אלה לא צורפו כצד לבקשה. הטענה תמוהה כפליים, מקום בו המבקשים טוענים כי כלל לא הודיעו למזמיני האירועים על ביטול ההיתר, ותכלית עיכוב הביצוע בעיניהם היא "לחסוך" מעצמם התגוננות מתביעות עתידיות מצד מזמיני האירועים. בנסיבות אלה, אין כל הצדקה למתן עיכוב ביצוע כשהבקשה באה מפי המבקשים והאינטרס בדבר שלטון החוק גובר (לעניין זה דעתי כדעת השופט רובינשטיין בע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.8.2006), פסקה ח(3); והשוו: רע"פ 2618/05 עמיאל נ' מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 21.8.2005)). מעבר לכל אלה נראה כי המבקשים ממשיכים לעשות דין עצמי ולהמשיך לנהל את העסק בלא רישיון, אף מטעם זה אין להיעתר להם.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג אדר, תשס"ט (9.3.2009).
ש ו פ ט ת