פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
4541/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אחמד עוקר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום
14.5.09 בעפ"ג 4327-02-09 שניתן בפני כבוד השופטים: ר' שפירא, ע' גרשון וא'
קיסרי
בשם המבקש:
עו"ד אבראהים עפיף
בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בעכו (פ 3087/07) בגין עבירה של תקיפת ב זוג, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 31.10.07 תקף המבקש את אשתו בכך שסטר לה על פניה ודחף אותה. עוד נטען כי כשלושה ימים לפני כן פגע ברגלה השמאלית וגרם לה לשטף דם, וכי במהלך חודש אפריל 2007 תקף את אותה בכך שסטר לה על אוזנה.
ביום 13.4.08 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופט ז' סלאח ) את המבקש, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו. ביום 27.1.09 גזר עליו בית המשפט
עונש של שישה חודשי מאסר בפועל ושנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הפעיל בית המשפט
עונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו במצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו, כך שסך הכל נקבע שהמבקש ירצה עשרה חודשי מאסר בפועל. בנוסף נתן בית המשפט
צו הגנה לטובת אשתו של המבקש.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערעור המבקש ל בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ג 4327-02-09).
בית המשפט
המחוזי (כבוד השופטים: ר' שפירא, ע' גרשון ו א' קיסרי ), דחה את הערעור, בקבעו כי בית משפט השלום שקל את כל השיקולים הרלוונטיים וערך ביניהם איזון ראוי, וכי העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת מעשיו, ואין לומר עליו שמ דובר בעונש חריג או בלתי סביר.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט
המחוזי משלא התערב בעונש שנגזר עליו, לנוכח כך שהעונש עומד בסתירה להמלצת שירות המבחן בעניינו.
מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, לאור ההלכה לפיה אין מעניקים רשות ערעור במקרים מסוג זה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה ). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל ) (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. העונש שנגזר על המבקש הינו עונש הולם וראוי, לאור חומרת מעשיו ולאור עברו המכביר. יצוין כי במסגרת הסדר הטיעון הובהר למבקש שהמלצת שירות המבחן כשמה כן היא, ואין היא מחייבת.
אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 27.5.09 בעניין עיכוב ביצוע העונש מבוטלת בזאת.
המבקש יתייצב ביום 1.10.09 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט
המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה
היום, י' באלול התשס"ט (30.8.2009).
ש ו פ ט