רע"פ 4550/06 עלי יונס נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-המשפט השלום לתעבורה בחיפה (תד 1333/00) בגין עבירה של אי ציות לתמרור, לפי תקנות 22(א) ו-38(3) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); עבירה של נהיגה ברשלנות, לפי סעיפים 62(2), 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, (להלן: פקודת התעבורה) וכן עבירה של גרימת נזק וחבלה, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 24.6.99 נהג המבקש ברכב מסחרי מדגם מרצדס מכיוון כפר עארה לכיוון צומת כפר עארה. באותה עת רכב עוז יוגב על אופנוע מדגם סוזוקי בכביש 65 מכיוון מגידו לכיוון חדרה והתקרב לצומת. בהגיע המבקש לצומת המשיך בנסיעתו למרות הרמזור שהיה אדום וחסם את דרכו של נהג האופנוע. נהג האופנוע בלם בלימת חרום, אך פגע ברכבו של המבקש. כתוצאה מהתאונה נגרמה לעוז יוגב פגיעות גופניות חמורות רבות והוא אושפז עד ליום 13.7.99 ולאחר מכן נזקק לשיקום.

בית-המשפט לתעבורה בחיפה (כבוד השופט א' גופמן) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו 4 חודשי מאסר בפועל כאשר עונש זה ירוצה במסגרת עבודות שירות בתיאום עם הממונה על עבודות השירות; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שלוש שנים; שנת פסילה על-תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה וכן קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם. בית-משפט השלום לתעבורה ציין, כי מכלול העדויות במקרה דנא מעידות, כי רוכב האופנוע אכן חצה את הצומת באור ירוק ואילו המבקש חצה את הצומת כשהאור בכיוונו היה אדום. בית-המשפט שלל את האפשרות ששניהם חצו באור ירוק, בהסתמכו על תעודת עובד ציבור שהוגשה על ידי המשיבה ולפיה מערכת הרמזורים בעת התאונה הייתה תקינה.

על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' גרשון) דחה את הערעור באשר להרשעה בקובעו, כי עיון בממצאיו העובדתיים של בית-המשפט קמא מעלה שהם מבוססים כהלכה. ואולם בית המשפט קיבל חלק מהערעור באשר לחומרת העונש וקבע, כי עונש המאסר שהוטל על המבקש יהיה כולו על-תנאי והתנאי הוא שלמשך שנתיים לא יעבור עבירה מן העבירות המפורטות בכתב האישום. כמו כן, הורה בית-המשפט המחוזי, כי עונש הפסילה יעמוד על שנתיים בלבד במקום שלוש שנים. בית-המשפט המחוזי נימק החלטתו זו עקב אמירה מוטעית לדעתו, שמצא בפסק הדין של השלום והיא "שלאור הפציעה החמורה של רוכב האופנוע, פציעה שפגעה קשה באיכות חייו, הרי הענישה ההולמת חייבת להיות דומה לענישה כאשר אדם מורשע בגרימת מוות ברשלנות". בית-המשפט המחוזי קבע, כי אכן העבירות שעבר המבקש הן חמורות ותוצאתן קשה, אך אין מקום להחיל עליו עונש הדומה בחומרתו לעונש המוטל על מי שהורשע בגרימת מוות ברשלנות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי מכיוון שהרמזור הוא מכשיר אלקטרוני, הרי שעל-פי האמור בע"פ 5345/90 אברהם בראונשטיין נ' מדינת ישראל

פ"ד מו(5), 40 ( להלן: פרשת בראונשטיין ) על המדינה מוטל להוכיח את תקינותה של מערכת הרמזורים. לטענת בא-כוח המבקש, הראיה הנגטיבית לפיה לא התקבלה הודעה על תקלה איננה יכולה לעמוד בסטנדרטים אשר אומצו על-ידי המשיבה באשר לתקינות מכשירים אלקטרוניים. לדעת בא-כוח המבקש בדיקה של מערכת הרמזורים בצומת בסמוך לאחר קרות התאונה אשר תצביע על כך שהמערכת תקינה יכול ותיחשב לראיה פוזיטיבית.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי אין חולק שעל המשיבה להביא ראיות אשר יוכיחו את תקינות מערכת הרמזורים. במקרה דנא הובאו הוכחות חותכות באשר לתקינות מערכת הרמזורים בצומת כדלקמן: ראשית, נערכה בדיקה תקופתית של המערכת פעם בחודש באופן יזום. שנית, בדיקת הרישום הציבורי של תקלות ברמזור, לא הצביעה על כל תקלה שהיא בתקופה הרלוונטית. שלישית, עדותה של גב' אורבך לפיה במקרה של תקלה חמורה מסוג "ירוק צולב" עוברת מערכת הרמזורים כולה למצב של הבהוב צהוב, בעוד שלא דווח כלל על מצב כזה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך, כידוע, נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.

דין הבקשה להידחות לגופו של עניין. אין חולקין, כי על המשיבה רובץ הנטל להוכיח את תקינותה של מערכת הרמזורים בהיותה מכשיר אלקטרוני, וזאת כפי שעולה מפרשת בראונשטיין . ואכן המשיבה עמדה בחובת ההוכחה הנדרשת ממנה כדלקמן: ראשית, המשיבה הוכיחה, כי למערכת הרמזורים נערכת בדיקה תקופתית של אחת לחודש באופן יזום. כמו כן, המשיבה הוכיחה שנערך רישום של תקלות במערכת הרמזורים ואולם לפי הרישום לא נרשמו כל תקלות בעת התאונה. בנוסף, מערכת הרמזורים מתוכנתת לעבודה למצב של הבהוב צהוב בעת תקלה של "ירוק צולב". כל עדי הראיה שהעידו במשפט, לא העידו כי היה הבהוב צהוב בשעת התאונה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.