רע"פ 4594/04 עופר ברא"ז נ. מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז

1.על המבקש הוגש בבית משפט השלום בחדרה כתב אישום המייחס לו עבירות של בניה ללא היתר ובניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, שימוש חורג ו/או שימוש ללא היתר בניגוד לתוספת הראשונה ובסטיה מתוכנית. לפי הנטען באישום הראשון בכתב האישום, בתמצית, המבקש, שהוא "שותף בחלקה, מחזיק בחלקה, מי שהוחזק כבעלים בחזקה, שמוטלת עליו החובה להשיג היתר, מבצע העבודות והמשתמש בפועל בחלקה", ביצע בשתי חלקות עבודות בניה שונות וכן הקים מבנים שונים ללא היתר ובניגוד לתוכנית המתאר הארצית החלה על החלקות. לפי האישום השני, השתמש המבקש עם אחרים ובשליחותם בחלקות ובמבנה שבנו עליהן, ללא היתר, שימוש חורג ו/או לא למטרה חקלאית שלשמה נועדו.

2.בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט ס' מוחסן), בפסק דינו מיום 30.12.02, זיכה את המבקש משני האישומים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' דר, י' כהן וי' עמית) שדן בערעורה של המשיבה, הרשיע את המבקש, בפסק דינו מיום 5.5.03, בשני האישומים, אחרי שקבע שהובאו ראיות מספיקות להוכחת האישומים וכי "פעילות הכרוכה בהזמנת הציבור לרכב על הסוסים אינה שימוש חקלאי". בית משפט השלום, שאליו הוחזר הדיון לשם גזירת העונש, גזר על המבקש מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים וקנס בסכום של 10,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי שדן בערעוריהם של בעלי הדין העמיד את סכום הקנס על 30,000 ש"ח. המבקש מבקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה השיבה על הבקשה.

3.דין הבקשה להידחות.

לענין האישום הראשון טענתו העיקרית של המבקש היא כי לא הוכח על איזו מן החלקות נבנו המבנים וכי לא הוכח מי הבעלים שלהן. עוד טען כי באחת מן החלקות אין לו זכויות כלל וכי הוא בעלים במשותף בחלקה השניה. לענין האישום השני טען המבקש כי ניהול חוות רכיבה היא שימוש חקלאי וכי ההבחנה שעשה בית המשפט המחוזי בין חווה לגידול סוסים לבין חוות רכיבה על סוסים שגויה ומסכלת את האפשרות של גידול סוסים כענף חקלאי.

כל טענותיו של המבקש בבקשתו להרשות ערעור מעוגנות בעובדותיה המיוחדות של הפרשה הנידונה ואינן מעוררות שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מדלת אמותיה של הפרשה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123). לפיכך אין מקום לחזור ולדון בעניין בערכאה שלישית. גם לעצם העניין, אין בבקשה ממש. אשר לאישום הראשון הצהיר המבקש כי מבנה המגורים נמצא בחלקה שהוא בעלים במשותף שלה. כמו כן קיבל המבקש על עצמו לגבי החלקה השניה אחריות מלאה על הנעשה בה ועל השימוש שלו בה. משהוכח כי המבנים הוקמו ללא היתר וכי המבקש מחזיק בהם ועושה בהם שימוש היה יסוד מספיק להרשעתו. לעניין האישום השני סבורני כי ההבחנה שעשה בית המשפט המחוזי, בין גידול סוסים כשימוש חקלאי לבין עסק של רכיבה עליהם שאיננו כזה, היא נכונה. זאת ועוד, עסק של רכיבה על סוסים וניהול של חוות רכיבה אינם שימושים מותרים בקרקע חקלאית שכן "אינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים" כהגדרת סעיף 7(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.