רע"פ 4642/96 עלי פסיפיס נ. שרות הבטחון הכללי

בפני בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה.

1.בעקבות מתן פסק הדין בבג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ממשלת ישראל , טרם פורסם), נתבקשו המבקשים להודיע אם הם מסכימים למחיקת עתירתם (שעסקה, כפי שיפורט להלן, בנושאים דומים). המבקשים הביעו את הסכמתם למחיקת העתירה, אך עמדו על חיוב המשיב בהוצאותיו. לטענתם בא עניינם בגדרה של ההלכה שנקבעה בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217. נתבקשה תגובת המשיב ומשזו נתקבלה אדרש עתה לבקשה.

2.המבקש מס' 1 נעצר ביום 20.6.96. חקירתו על ידי חוקרי המשיב החלה ביום 23.6.96. לטענתו הושם בתנוחת "שבאח", ראשו כוסה בשק, באזניו הושמעה מוזיקה חזקה, הוא אולץ לכרוע בתנוחת "צפרדע". ביום 27.6.96 הוגשה עתירתו (ועתירת המבקשת מס' 2) למתן צו על תנאי וצו ביניים. הדיון בעתירה נקבע ליום 30.6.96. במועד זה ניתנו, בהסכמת המשיב, צו-על-תנאי וצו ביניים. ביום 23.7.96 הסתיימה חקירתו של המבקש מס' 1, הוגש נגדו כתב אישום והוא הושם במעצר. ביום 6.1.97 הוגש כתב תשובה מטעם פרקליטות המדינה.

3.לטענת המשיב, אין מקום לפסוק הוצאות למבקשים. מלכתחילה נתייתר הצורך בדיון בעתירה, משום שעובר לדיון שנקבע בה החליט המשיב שלא להפעיל כח פיזי כנגד המבקש מס' 1. כך שהעתירה הפכה (לשיטת המשיב) לעתירה תאורטית - שדומות לה נדחו מטעם זה. ממילא לא נדרש בית המשפט לגוף העתירה. וגם מטעם זה, טוען המשיב, אין מקום לחייבו בהוצאות.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שיש לחייב את המשיב בהוצאות המבקשים. על פי האמור בעתירה (ואשר לא הוכחש על ידי המשיב) הוחזק המבקש מס' 1 (לחלופין) בתנוחת "שבאח" (כאמור - כאשר ראשו מכוסה ובאוזניו מושמעת מוזיקה חזקה) ובכריעת "צפרדע" .אמצעים אלה סווגו על ידי בית המשפט שדן בבג"ץ 5100/94 כאמצעים שהמשיב אינו רשאי להפעילם. על פי המבחנים שנקבעו בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217 זכאים המבקשים להוצאותיהם: עתירתם אינה נגועה בשיהוי או באי-מיצוי הליכים, נוכח פסק הדין בבג"ץ 5100/94 היה צידוק להגשתה. נוכח העובדה שנסיבותיו של המבקש מס' 1 אינן שונות, למעשה, מן הנסיבות שנדונו במסגרת העתירות שנשמעו במאוחד עם בג"ץ 5100/94, איני סבור כי העובדה שהעתירה כאן לא הוכרעה שוללת את זכותם של המבקשים לפסיקת הוצאות לזכותם (והשוו: בג"ץ 6539/98 גזיהו עינבאבה נ' שר הפנים , לא פורסם; בג"ץ 8049/96 חמדאן מחמד נ' שירות הבטחון הכללי , לא פורסם). העובדה שעתירתם הפכה "תיאורטית" נוכח החלטת המשיב שלא להפעיל כח פיזי נגד המבקש מס' 1, אינה מבחינה בין העתירה כאן לבין עתירות "תיאורטיות" אחרות (בג"ץ 5188/96, 6536/96, 7628/97, 7563/97, 1043/99) שנדונו יחד עם בג"ץ 5100/94 (והשוו: בג"ץ 3057/93 בטסי דיאמנט-כהן נ' שר החינוך והתרבות , פ"ד מז (3) 525). גם העובדה שבבג"ץ 5100/94 לא נפסקו הוצאות אינה יוצרת, לשיטתי, מניעה לפסוק למבקשים את ההוצאות להן הם זכאים (וראו: בג"ץ 2928/96 עלי קראג'ה נ' שרות הבטחון הכללי , לא פורסם, בג"ץ 3715/97 בסאם עלי מחמוד דיריה נ' שירות הבטחון הכללי , בג"ץ 2708/96 ראאד סונוקרט נ' שרות הבטחון הכללי , לא פורסם).

הואיל ובעתירה נשוא הבקשה שבפני לא התקיים דיון ממשי והצווים שהוצאו ניתנו בהסכמה אני קובע את סכום ההוצאות (הכולל) על סך 1,500 ש"ח.

העתירה נמחקת איפוא. המשיב ישלם למבקשים את הוצאותיהם בסך 1,500 ש"ח.