רע"פ 4694/07 עותמאנה עמראן יאסין נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירוש

1.

ביום 26.12.06 הוציא המשיב צו הריסה מנהלי כנגד מבנה שהוקם ללא היתר, בשכונת ראס אל-עמוד בירושלים.

2.

המבקש עתר לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בבקשה כי יורה על ביטולו של צו ההריסה, אולם בקשתו נדחתה. בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי, טען המבקש כי הוצאת הצו לקתה בשני פגמים: הראשון , תצהיר המהנדס שצורף לצו התבסס על תמונות שנטען כי צולמו על ידי מפקח הבנייה, דא עקא, מדבריו של זה האחרון עולה כי בפני המהנדס לא הוצגו תמונות כלשהן. השני , על-פי תוכנית המתאר נמצא המבנה במקום המיועד לבנייה, ולא כפי שסבר המשיב עת הוציא את צו, היינו, שהמקום מיועד לדרך. בית-המשפט המחוזי לא קיבל טענות אלו, ונקבע כי בפני המהנדס עמדה תשתית ראייתית מספקת למתן הצו.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותם טעמים שהעלה בפני ערכאות קמא. המבקש מוסיף וטוען, כי בית-המשפט המחוזי קיבל את השקפתו בדבר הפגם שנפל בתצהירו של המהנדס, אולם בחר שלא להורות על בטלותו של הצו מכוח דוקטרינת הבטלות היחסית. לדידו, אם כך נוהג בית-המשפט, הרי שלעולם לא יבוטל צו הריסה כאשר נופלים בו פגמים מסוג זה.

4.

דין הבקשה להידחות. הטענות אותן מנסה המבקש לעורר, מתבססות על ממצאים שבעובדה אשר נקבעו בערכאה הדיונית, והם – כי המבנה הוקם במקום שאינו מיועד לבנייה, וכי בנייתו לא הסתיימה סמוך למועד שבו הוצא הצו. טענות מסוג זה אינן מצדיקות מתן רשות לערער, באשר הן עוסקות בעניינו של המבקש בלבד, ונעדרת מהן השלכה אפשרית על ציבור גדול של מתדיינים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). זאת ועוד, הלכה מושרשת היא כי אין בית-משפט שלערעור נוטה להתערב בממצאים שבעובדה, והדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר בערעור בפני ערכאה שלישית (רע"פ 3908/07 קיקוזשוילי נ' מדינת ישראל , לא פורסם). ויודגש, בית-משפט קמא קבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב, הואיל ונפרשה בפניו תשתית עובדתית מספקת להוכחת התנאים הנדרשים בסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.