רע"פ 4732/09 יפה אלון נ. מדינת ישראל

1.

בין השנים 2005-2000 העסיקה המבקשת, תמורת שכר, את בן זוגה כקבלן מבצע בבית-הספר אותו ניהלה, בניגוד לכללים שחלו עליה מכוח תפקידה הציבורי במשרד החינוך. נוסף על כך, היא העסיקה את ילדיה במהלך שנת 2004 בקייטנה שהתנהלה בבית-הספר, ובאותה תקופה אף חייבה את קופת בית-הספר בתשלום עבור אמבולנס שהזמינה לביתה. בגין כל אלה הוגש נגד המבקשת כתב אישום המייחס לה עבירות של מרמה והפרת אמונים, וכן קבלת דבר במרמה לפי סעיפים 284 ו-415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקשת בעבירות שיוחסו לה, למעט אלו שנסמכו על העסקת ילדיה בקייטנה ושיסודותיהן לא הוכחו כנדרש. בעקבות הרשעתה נדונה המבקשת לחמישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, עשרה חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

2.

המבקשת ערערה על פסק הדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבסופו של יום הותיר על כנה את ההרשעה בעבירה של מרמה והפרת אמונים שיוחסה לה בגין העסקת בן זוגה, לאחר שקבע כי ניגוד העניינים בו פעלה היה מובהק, ברור וחד משמעי. בנוסף קבע בית המשפט, כי המבקשת לא פעלה כאשר לנגד עיניה טובת בית-הספר בלבד, וכי היא חרגה מההנחיות הנוגעות להעסקת אנשי מקצוע. בד בבד, זוכתה המבקשת מחמת הספק מהעבירה של קבלת דבר במרמה אשר יוחסה לה בגין תשלום עבור האמבולנס, שכן לא הוכח כי בעניין זה היא פעלה בחוסר תום לב. לבסוף, הועמדה תקופת המאסר שהושתה על המבקשת על ארבעה חודשים. יתר רכיביו של גזר הדין נותרו על כנם.

3.

בבקשה שלפני עותרת המבקשת ליתן לה רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מהטעמים הבאים: לא היה מקום להרשעתה בעבירה של מרמה והפרת אמונים מבלי שנלוותה אליה עבירה חמורה אחרת; בית-המשפט המחוזי הרחיב את גבולותיה של עבירה זו אל מעבר למקובל; למבקשת נגרם נזק כבד וממשי – פיטוריה ממקום עבודתה במשרד החינוך, ואי-יכולתה לשמש כעורכת דין. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי מעשיה היוו לכל היותר עבירת משמעת, וזאת היא מסיקה, בין היתר, מהצעתו של משרד המשפטים לתקן את סעיף החוק מכוחו הורשעה בעבירה של מרמה והפרת אמונים – בה מוצע לחדד את היסודות הנדרשים לעבירה זו, באשר הם אינם ברורים די צורכם.

4.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי רשות לערער ניתנת במשורה, באשר היא יוחדה למקרים בהם עולה שאלה משפטית כללית, אשר עשויה להשליך על עניינם של ציבור גדול של מתדיינים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינה של המבקשת נמנה עליהם. יתרת מכך, מכתב האישום עולה כי המבקשת שכרה את שירותיו של בן זוגה לאורך שנים, מבלי לקיים את חובת המכרז ונהלי ההעסקה המחייבים, ומבלי לדווח על כך לממונים עליה. בדרך זו שולם לבן זוגה מקופת בית הספר סכום של למעלה ממאתיים אלף ש"ח. בנסיבות אלו היתה המבקשת נתונה בניגוד עניינים חריף, וניסיונותיה להכחיש את טיב יחסיה עם בן זוגה בפני ערכאת הדיון, מעידים כי הייתה מודעת לחומרה הגלומה במעשיה. העובדה שהורשעה בעבירה יחידה של מרמה והפרת אמונים (לעניין זה ראו רע"פ 10904/08 10906/08 יגרמן נ' מדינת ישראל , טרם פורסם (5.5.2009)) – אינה מפחיתה מחומרה זו. גם תזכיר החוק שצירפה המבקשת אינו מועיל לה, ולבטח לא ניתן לגזור ממנו כי אין להרשיעה בפלילים.

אשר על כן הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.