פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4765/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוזס מרקוס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.6.06 בע"פ 7053/06 שניתן על ידי כבוד הנשיא י'
פלפל והשופטים: י' אלון ו-נ' ז'לוצ'ובר
בשם המבקש: עו"ד משה
לוי
בשם המשיבה: עו"ד אלעד
פרסקי
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בקרית-גת (ת.פ 566/05) כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות לבית מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן :
חוק העונשין) וכן עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין (להלן: כתב האישום הראשון).
ביום 18.4.05 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה כתב האישום יתוקן והמבקש יודה ויורשע בחלק מכתב האישום שהוגש כנגדו. ביום 11.9.05 צורף לתיק הראשון, תיק פלילי נוסף (ת.פ 935/05) שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש בבית-המשפט השלום באשדוד, וגם בו יוחסה למבקש עבירה של התפרצות לבית מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין וכן עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין (להלן: כתב האישום השני).
לפי הנטען בכתב האישום הראשון, בתאריך 7.4.05 התפרץ לדירת מגורים ביחד עם אחר וגנב מתוכה שני שעונים. לפי הנטען בכתב האישום השני, בתאריך ,10.4.05 התפרץ המבקש לדירת מגורים באשדוד וגנב ממנה מברגה ידנית בשווי 300 ש"ח, 400 ש"ח במזומן וכן שעון.
בתאריכים 18.4.05 ו-11.9.05 הרשיע בית-משפט השלום בקרית-גת (כבוד השופטת ט' חיימוביץ) את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי האישום ובתאריך 1.2.06 גזר עליו מאסר בפועל למשך 10 חודשים וכן הפעלת מאסר על-תנאי של שישה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו. נקבע, כי המאסר המותנה ירוצה חציו בחופף וחציו במצטבר, כך, שסך כל תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המבקש הינה בת 13 חודשים. כמו כן נגזר עליו מאסר על-תנאי של שמונה חודשים לתקופה של שנתיים.
גזר-הדין בעניינו של המבקש, אשר הטיל מאסר בפועל על המבקש, ניתן בניגוד להמלצת שירות המבחן, אשר כתב בתסקירו, כי הוא מבחין בכך שהמבקש עייף מאורחות חייו עד כה וכן ניכרת אצלו מוטיבציה להשתקם. על כן סבר שירות המבחן, כי יש מקום לבחון אלטרנטיבה שיקומית למבקש וריצוי עונשו בדרך של שירות לטובת הציבור. בית-משפט השלום נימק את החלטתו זו בכך שמדובר באדם בעל עבר פלילי מכביד ומספר לא מבוטל של ניסיונות שיקום ואסור ליתן לשיקול של שיקום המבקש את הבמה כולה אלא יש לאזן בין שיקולים נוספים וביניהם השמירה על שלום הציבור והרתעת עבריינים.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.
בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים י' אלון ונ' ז'לוצ'ובר) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא בערעור כל ממש. שכן שירות המבחן קבע בתסקירו, כי המבקש אימץ כבר מגיל צעיר אורח חיים עברייני וכי ניסיונות רבים של שיקום שנעשו בעניינו נכשלו.
מכאן, בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי בית-משפט השלום החמיר עם המבקש, מקום שלא קיבל את המלצות שירות המבחן, כי המבקש יהיה תחת פיקוח קצין-מבחן למשך שנה וכי הוא ירצה עונש של 250 שעות בדרך של שירות לטובת הציבור.
מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הטענות בבקשה עניינן נימוקים להקלה בעונשו של המבקש ואין הן מעלות כל שאלה בעלת חשיבות כללית, אשר מוצדק להעלותה בפני ערכאה שלישית. לגופו של עניין, המבקש הורשע לאחר צירוף שני תיקים בגדרם הואשם בעבירות של התפרצות לבית מגורים. חרף הידיעה, כי ניסיונות השיקום של המבקש לא צלחו בעבר, דומה שבית-משפט השלום התחשב ברצון המבקש להשתקם, כאמור בתסקיר שירות המבחן, מקום שהחליט שלא למצות עימו את הדין.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. למבקש עבר מכביד הכולל בעת מתן גזר-הדין שמונה הרשעות קודמות וכן ריצוי שלוש תקופות מאסר כאשר את העבירות נשוא בקשת הערעור דנא הוא ביצע ימים ספורים, לאחר שסיים לרצות את תקופת המאסר האחרונה. בנוסף לזאת, לנגד עיניי עומדת העובדה שניסיונות השיקום הקודמים של המבקש לא צלחו.
השיקול הנודע לשיקומו של העבריין אינו השיקול היחידי שיש להביאו בחשבון בעת גזירת העונש. בנסיבות האמורות ותוך התחשבות בצורך להגן על שלום הציבור ולהרתיע מפני הישנותן של עבירות מן הסוג האמור, נחה דעתי, כי אין מקום להתערבות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי בעניין עיכוב גזר-הדין מיום 11.6.05 בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת בזה.
על המבקש להתייצב ביום 26.10.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, כ"ז באלול תשס"ו
(20.9.06).
ש
ו פ ט