רע"פ 4768/06 משה יצחק נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בחיפה (תד 31476/04) בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של אי האטה, לפי תקנות 52(6) ו-52(7) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 (להלן: תקנות התעבורה) וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה; עבירה של אי מתן אפשרות חצייה במעבר חציה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה ולפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה וכן עבירה של נהיגה במהירות מופרזת ובלתי סבירה לפי תקנות 51 ו-54 לתקנות התעבורה וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 30.3.04 נהג המבקש ברכב מסחרי והתקרב במהירות 43.5 קמ"ש למעבר חצייה תוך שהוא נמנע מלהאט. באותה עת החלה לחצות את מעבר החצייה סלימה כהן, בת 77 (להלן: המנוחה) מימין לשמאל. משהספיקה המנוחה לחצות כ-4 מטרים במעבר החצייה, פגע בה המבקש ברכבו, למרות שניסה לבלום את רכבו בלימת חירום. למנוחה נגרמו פגיעות קשות ביותר שכללו שברים בגולגולת, היא אושפזה בבית-החולים רמב"ם בחיפה ונפטרה ביום 1.7.04.

בית-משפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופטת ו' טויסטר) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו עונש של 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 16 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים והתנאי הוא כי המבקש לא יעבור בתקופת התנאי עבירה של נהיגה בזמן פסילה, וכן פסילת המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 8 שנים, בניכוי 60 יום פסילה מנהלית.

על פסק דינו של בית-המשפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה. המבקש טען בעיקר, כי בהליך שהתקיים בבית-משפט השלום לתעבורה נפל פגם בכך שלא נעשתה הקראה של כתב האישום, כמצוות סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982.

בית-המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיאה השופט ש' ברלינר, והשופטים י' גריל, ב' בר-זיו) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב לא בהרשעה עצמה ולא במרכיבי עונשו של המבקש. כן נקבע כי, המבקש היה מיוצג על-ידי עורך-דין לכל אורך ההליך בערכאה הראשונה ואף אם חל משגה באשר להקראה, הרי שלא נגרם לו כל עיוות דין. באשר לחומרת העונש קבע בית-המשפט המחוזי, כי גיליון ההרשעות של המבקש מדבר בעד עצמו וכי יש לייחס חומרה מיוחדת לפגיעה בהולך-רגל החוצה במעבר חצייה. בית-המשפט המחוזי מצא לנכון להעיר כי השתכנע, שהודיית המבקש הייתה אמיתית.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי נפל פגם בהליך שנוהל כנגד המבקש, שכן כתב האישום לא הוקרא באוזני המבקש, וכי בעת שהודה המבקש ביום 8.6.05, לא בחן בית-המשפט באם מדובר בהודיית אמת באם לאו. בנוסף, טוען בא-כוח המבקש, כי בית-משפט השלום לתעבורה שגה בהחמירו יתר על המידה בעונשו של המבקש.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). וכן, כי לגופו של עניין, אין ממש בטענת המבקש שכן גם אם כתב האישום לא הוקרא למבקש, הרי שלא נגרם לו כל עיוות דין באשר לכך וזאת משום שהמבקש היה מיוצג לאורך כל ההליך על-ידי עורך דין. לעניין העונש סבור בא-כוח המשיבה, כי לא הושת על המבקש עונש חמור כלל ועיקר.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. גם אם כתב האישום לא הוקרא למבקש, הרי שאין כל חשש, כי נגרם לו כל עיוות דין בשל כך. המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין לכל אורך ההליך ויש להניח כי בא-כוחו בדק את כל החומר שעמד ביסוד כתב האישום. יתרה מזאת, הגם שבישיבה מיום 19.1.05 כפר המבקש בעובדות כתב האישום, בישיבה מאוחרת יותר, מיום 8.6.05, הודה המבקש בכל עובדות כתב האישום. ההנחה היא, כי למבקש עמדו חמישה חודשים תמימים כדי ללמוד ולהבין היטב את האמור בכתב האישום, כך שבנסיבות של המקרה, לא קיים חשש, כי המבקש הודה מבלי לדעת במה הוא נאשם.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 8.6.06 - בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין - מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 31.8.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במטה משטרת חיפה לשם תחילת ריצוי עונשו.