פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4772/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יחיאל לוי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.5.08 בע"פ 3202/08 שניתן על ידי כבוד השופטים
ר' שפירא, ע' גרשון, צ' קינן
המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד מ' בוכמן-שינדל
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בקריות כתב אישום, המייחס לו עבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 17.2.07 בקניון "הקריון" בקרית ביאליק, גנב המבקש תיק, אשר היה מונח בעגלת תינוק, מידי בעליו.
בית-משפט השלום הרשיע, ביום 14.2.08, את המבקש – על-פי הודאתו – בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. המבקש ביקש מבית-המשפט, לפי סעיף 39 לחוק העונשין, לצרף 4 תיקים נוספים התלויים ועומדים נגדו ולדון אותו גם בגין עבירות אחרות שנעברו על-ידו בשנת 2007, של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, של התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין ושל בריחה ממשמורת חוקית לפי סעיף 257(1) לחוק העונשין.
המבקש הודה בביצוע עבירות אלו והורשע אף בגינן.
בית-משפט השלום הטיל על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 15 חודשים; הפעלת מאסר על תנאי של 15 חודשים, אשר נגזר על המבקש בת"פ 4296/04 על-ידי בית-משפט השלום בעכו ביום 3.4.05, באופן ש-6
חודשים מתוכו ירוצו באופן חופף ו- 9 חודשים באופן מצטבר, כך שהמבקש ירצה בסך-הכל 24 חודשי מאסר וכן 14 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה אשר בגינה הורשע.
בגזר-דינו, התחשב בית-משפט השלום בעברו הפלילי של המבקש, הכולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש ובעבירות כלפי שוטרים וכן בתסקיר שהתקבל בעניינו של המבקש, שבו המליץ שירות המבחן כי אם יבקש המבקש להשתלב בתהליך טיפולי, יעשה כן במסגרת שירות בתי הסוהר, וזאת לאור העובדה, שהמבקש מכור לסמים שנים רבות ונעדר כוחות לבסס לאורך זמן ניקיון מסמים. כן ציין שירות המבחן, כי המבקש לא ניצל באופן בונה את האמון שנתן בו בית-המשפט בשתי הזדמנויות.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 3202/08). בערעורה טענה המשיבה, כי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש קצר מדי וכי המאסר על תנאי צריך היה להיות מופעל כולו באופן מצטבר, לאור עברו הפלילי הכבד של המבקש, הכולל 18 הרשעות קודמות במגוון רחב של עבירות, רובן עבירות רכוש ועבירות נלוות.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ר' שפירא, ע' גרשון וצ' קינן) קיבל, ביום 15.5.08, את ערעור המשיבה וגזר על המבקש עונש של מאסר בפועל למשך 21 חודשים והפעיל את המאסר על תנאי של 15 חודשים כולו באופן מצטבר, כך שהמבקש ירצה בסך הכל 36 חודשי מאסר.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.
לטענת המבקש, שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהחמיר בעונשו, שכן 24 חודשי המאסר שהוטלו עליו בבית-משפט השלום אינם דבר של מה בכך והם משקפים את מידת העונש הראויה בנסיבות העניין.
מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין במקרה זה עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, שכן הבקשה אינה מעוררת שלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת.
החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעיינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123).
כמו-כן, טענותיו של המבקש מופנות אך ורק לעניין מידת העונש שהושת עליו. ברם, כידוע, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.97); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.97). במקרה שלפני, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הראוי בעבירות מהסוג שביצע ולא מצאתי כל מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקש הורשע בתיק דנן בעבירות של גניבה, של התפרצות למקום מגורים, אשר אין להקל ראש בחומרתן. הדברים נאמרים ביתר שאת, לאור העובדה, שעבירות אלו נעברו שעה שכנגד המבקש היה תלוי ועומד מאסר על תנאי בגין עבירות דומות ולאור העובדה, כי המבקש הורשע בביצוע אין ספור עבירות רכוש דומות בעברו. בנסיבות אלה, ולאור העובדה, כי המבקש עשה עבריינות רכוש לאורח חיים וכי מדובר בהתנהגות חוזרת ונשנית מצידו, אף אני סבור, כי העונש שהטיל על המבקש בית-המשפט המחוזי הינו ראוי בנסיבות העניין.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ו באב תשס"ח (27.8.08).
ש ו פ ט