רע"פ 4772/09 עיסמאת אלהאדי נ. מדינת ישראל

1.

המבקשים, אשר חשדו כי אחותם מנהלת קשר עם גבר בלא הסכמתם, איימו עליה בהזדמנויות שונות והִכו אותה בכל חלקי גופה. בגין כך, הרשיע אותם בית-משפט השלום בנצרת בעבירות של איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 192, 380 ו-382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). מבקש 2 הורשע בעבירה של תקיפת סתם, לפי סעיף 379 לחוק. בגזירת העונש התחשב בית-המשפט בנסיבותיהם האישיות של המבקשים, הודאתם המיידית בעבירות, חרטתם הכנה והסולחה שנערכה בינם לבין אחותם. לאחר כל אלה נדונו המבקשים לשישה חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 1,500 ש"ח והם חויבו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה.

2.

ערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש, התקבל על ידי בית-המשפט המחוזי בנצרת. נקבע, כי ערכאת הדיון הקלה עם המבקשים באופן לא מידתי, ונוכח חומרתן של העבירות, תסקירי המבחן השליליים שהוגשו בעניינם ועברם הפלילי – הוחלט להחמיר בעונש. מבקש 1 נדון לשבעה חודשי מאסר, מבקש 2 לשישה חודשי מאסר ומבקש 3 לשמונה חודשי מאסר. בנוסף, נגזר לכל אחד מהמבקשים מאסר על-תנאי, והקנס נותר על כנו. חיוב המבקשים לחתום על התחייבות להימנע מעבירה - בוטל.

3.

המבקשים עותרים ליתן להם רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואת עיקר השגותיהם הם מפנים כנגד העונש. לשיטתם, ערכאת הערעור שגתה כשהחמירה בעונשם, ומכל מקום, עובר להחמרה זו היה עליה לבקש תסקיר מבחן משלים, ולהתחשב בנסיבותיהם האישיות ובמה שהוגדר כ"זכויותיהם החוקתיות". המבקשים טענו, כי מאחר ולא הם יזמו את הערעור לבית המשפט המחוזי, קופחה זכותם לערער על העונש.

4.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי קיומו של פער בענישה בין ערכאת הדיון לערכאת הערעור אינו מצדיק קיומו של ערעור שני, למעט במקרים חריגים (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.05)). לא מצאתי כי עניינם של המבקשים נמנה על אותם חריגים. המבקשים חטאו באלימות קשות כלפי אחותם, וההחמרה בעונש – שאף היא לא מיצתה עם המבקשים את הדין – אינה מעלה כל קושי, הואיל והחמרה זו נעשתה על פי הסמכות הנתונה לערכאת הערעור. אף העובדה שהמבקשים לא היו אלה אשר יזמו את הערעור אינה יכולה לסייע בידם, באשר תכליתו של הערעור ללבן פעם נוספת סוגיות שנותרו במחלוקת בין הצדדים (רע"פ 1492/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (טרם פורסם, 2.5.2007), והאסמכתאות שם).

נוכח האמור, הבקשה נדחית, ועִמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.