רע"פ 4846/97 האשם אבו סריה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא ו' זילר והשופטים ד' חשין וי' צור) שדחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו.

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, להלן: החוק), תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 273 לחוק), ובמסגרת צירוף שבעה תיקים נוספים לבקשתו, הורשע גם בהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק), איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק), שתי עבירות נוספת של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה נוספת של תקיפה של שוטר בשעת מילוי תפקידו וכן נסיון תקיפת שוטר (עבירה לפי סעיף 273 ו33-(א) לחוק), סיוע להתפרצות לבנין (עבירה לפי סעיף 407(ב) ו31- לחוק), שתי עבירות של החזקת מכשירי פריצה (עבירה לפי סעיף 409 לחוק), תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 274 לחוק), וחבלה במזיד ברכב (עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק). בית משפט השלום מנה בגזר דינו עבירות נוספות בהן הורשע המבקש בעבר, וקבע כי המבקש הוא "אדם המהווה סכנה רצינית ביותר לשלום הציבור". המבקש נדון לארבע שנות מאסר בפועל וכן הופעל עונש מאסר על תנאי של שנה, שחציו ירוצה במצטבר וחציו בחופף למאסר בפועל. כן הוטל על המבקש עונש מאסר של שנתיים על תנאי שלא יבצע במשך שלוש שנים מעת שחרורו עבירות רכוש או אלימות כלשהן.

2.בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו, וקבע כי לאור חומרת העבירות ועברו העברייני של המבקש אין העונש חמור, וממילא אינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. המבקש פנה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הוא העביר את הבקשה לשירות בתי הסוהר. בדרך טעות שונתה בשירות בתי הסוהר הכותרת בראש המסמך והבקשה הועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים. ב28.5.97- הובא המבקש בטעות לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, ומשהתבררה הטעות בוטל הערעור וניתנה למבקש האפשרות להגיש תוך שבועיים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כי יסייע לו בענינה של בקשתו לרשות ערעור. העתירה נמחקה ונקבע כי תרופת המבקש היא בבקשה להארכת מועד.

3.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי היה על בית משפט השלום להתחשב בזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירות. כמו כן טוען המבקש כי בשלושה תיקים מתוך השמונה בהם הורשע היו לו שותפים לעבירה, שלדבריו הם בעלי עבר פלילי עשיר משלו, שנידונו לתקופות מאסר קצרות בהרבה. עוד הוא טוען כי העבירות נגרמו כתוצאה משימוש באלכוהול.

4.המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור, הן משום שהבקשה אינה מעלה עילה הראויה לדיון בערעור שני והן משום שהיא סבורה כי העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת מעשיו לאור הנסיבות.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה הראויה להידון בערכאה זו במסגרת ערעור שני, היינו שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בית משפט זה קבע לא פעם, כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה שכל ענינה חומרת העונש שנגזר על המבקש, אלא בנסיבות מיוחדות (וראו: רע"פ 2056/97 עשקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם לגוף הדברים לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתן של הערכאות דלמטה. אכן, כמות העבירות ותדירותן מצביעה על כך שהעבריינות הפכה להיות דרך חיים עבור המבקש. בנסיבות אלה אין מקום להקל בעונשו. באשר לשינוי הכותרת בבקשה על ידי שירות בתי הסוהר, טעות שנעשתה בתום לב, ראוי ששירות בתי הסוהר ינקוט אמצעים למניעת השנות מקרים דומים בעתיד.

הבקשה נדחית.