פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4868/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אחמד זועבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.6.10 ב-עפ"ג 2210/10 שניתן על ידי כבוד
השופטת חנה בן עמי ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד אמיל זועבי
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ג 2210/10, כבוד השופטת ח' בן עמי ) מיום 7.6.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (פ"ל 456/08, כבוד השופט מ' כדורי ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה ושל שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח . על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 26.8.2008, בשעה 10:22 לערך, נהג המבקש ברכב פרטי מסוג אופל, מכיוון מחסום אלרם לכיוון צומת הרחובות נווה יעקב- עוזי נרקיס בירושלים, כאשר הוא פסול לנהיגה. לאחר שמיעת הראיות הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש במיוחס לו וגזר עליו שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה ופסילה על תנאי. בית המשפט לתעבורה קבע כי מעשיו של המבקש חמורים ביותר, והוא מוכיח במעשיו כי לא ניתן להרחיקו מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב. כן נקבע שיש להביא בכלל חשבון את עברו המכביד ביותר הכולל לא פחות מ- 72 הרשעות קודמות, ולא נראה כי הוא נרתע מהעונשים שהוטלו עליו עד כה, ולכן הטלת עבודות שירות לא תסייע במקרה הנדון. לצד זאת הביא בית המשפט לתעבורה את נסיבותיו האישיות של המבקש, וגזר על עונשו כפי שפורט לעיל. המבקש לא השלים עם פסיקתו של בית המשפט לתעבורה והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר ביום 7.6.2010, דחה את הערעור בקובעו כי ש אין בית משפט של ערעור נוהג להתערב בעניינים של מהימנות, מה גם שהכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה עומדת על רגליים איתנות. עוד נקבע כי גזר דינו של בית המשפט לתעבורה הינו מפורט ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים, ועל כן העונשים שהושתו על המבקש הינם סבירים ואין
מקום להתערב בהם.
מכאן הבקשה שלפני בגדרה טוען המבקש כי עונש המאסר שנגזר עליו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הראויה ועל כן שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, לעקרון אחידות הענישה ולא נתן מקום בשלב גזירת הדין למידת הרחמים. על כן, לטענתו, יש מקום ליתן לו רשות ערעור ולהקל בעונשו תוך קביעה כי ירצה את המאסר בעבודות שירות.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. בקשה זו אינה
מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש והעונש שגזר עליו מאזן כראוי את מכלול השיקולים.
זהו המקום לומר למבקש בצורה ברורה וחדה כי נסיבותיו האישיות, וכל שיקול אחר לקולה, אינן מהווים היתר לביצוע עבירות חמורות המסכנות את שלום הציבור ומזלזלות באופן בוטה בשלטון החוק, על כן האינטרס הפרטני במקרה זה חייב לקבל משקל פחות ( ראו רע"פ 11031/08 חסן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2009); רע"פ 3425/10 אבדר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.5.2010)).
סוף דבר הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עימה.
ניתנה היום, ט"ז בתמוז תש"ע (28.6.2010).
ש ו פ ט