פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
11031/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יוסף אלעביד חסן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 3.12.08 בע"פ 70850/08 שניתן על ידי כבוד
השופטת י' אמסטרדם
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (פ"ל 1569/08) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); נהיגה ללא רישיון תקף, לפי סעיף 10 יחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.
על פי המתואר בכתב האישום, ביום 20.2.2008 נפסל המבקש מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך חמש שנים על ידי בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת 34390/07). בעוד הפסילה בתוקף, ביום 3.10.2008 בשעה 00:15 לערך, נעצר המבקש לביקורת משטרתית כשנסע ברחוב אלנבי בתל-אביב. נוסף על כך נהג המבקש ללא רישיון נהיגה או ביטוח לרכב בתוקף.
ביום 30.10.2008 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט י' ויטלסון ) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, וזאת על סמך הודאתו. ביום 4.11.2008 גזר בית המשפט על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל; הפעלת 12 חודשי מאסר על תנאי תלויים ועומדים נגדו מתיק 34390/07, שירוצו באופן חופף למאסר בפועל שהוטל כאמור לעיל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן שאינו מורשה לכך; פסילתו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים; קנס בסך 1,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט שקל לחומרא את עברו הפלילי העשיר של המבקש בכל הקשור לעבירות תנועה, זאת אף שלעולם לא החזיק ברישיון נהיגה.
על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"פ 70850/08). בערעורו טען כי גזר דינו של בית המשפט קמא התעלם לחלוטין מנסיבותיו האישיות ומחמיר עמו שלא לצורך. לדידו, יש להקל בכל מרכיבי עונשו בעיקר לאור העובדה כי אין לאשתו אדם אחר בארץ מלבדו, וכי לעת הזו הפנים את חומרת מעשיו. בדיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי הוסיף בא כוחו של המבקש כי הלה נהג ברכב בעת שנתפס רק משום שנתבקש לבצע שליחות בשביל עבריין שהכיר, וחש שאם לא ייעשה כן משפחתו תעמוד בסכנה.
ביום 3.12.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטת י' אמסטרדם ) את הערעור. בית המשפט הביע דעתו כי משבחר המבקש להתעלם מפסילת רישיונו, ומשפעל בניגוד לתנאי המאסר המותנה שנגזרו עליו קודם לכן, לא נותר אלא להשית עליו עונש של מאסר בפועל על מנת להרתיע אותו מביצוע מעשים דומים בעתיד. זאת במיוחד על רקע עברו הפלילי העשיר הכולל עבירות תנועה ועבירות סמים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה שב ומעלה המבקש את אותן הטענות אשר העלה בפני בית המשפט המחוזי לעניין חומרת עונשו.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
עניינה של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יוער, כי נסיבותיו האישיות של המבקש באו לפני הערכאות שקדמו לי ואף על פי כן אלו בחרו לבכר שיקולים אחרים לחומרא בעת גזירת דינו. ולא בכדי, שהרי לא מדובר במעידה חד פעמית של המבקש אלא בדפוס חוזר של נהיגה שלא כחוק. במקרה שלפניי, כאשר בחר המבקש לנהוג ברכבו, הפגין במעשה זה זלזול בוטה בבית המשפט אשר אסר עליו לנהוג ואף גזר עליו מאסר על תנאי. אך חמור מזאת, במעשהו הראה המבקש כי לא ניתן למצות איתו את הדין בעצם פסילת רישיונו או בהטלת מאסר על תנאי עליו, אלא שהדרך היחידה שנותרה לצורך הרחקתו ממושב הנהג והגנה על שלום הציבור היא על ידי השמתו מאחורי סורג ובריח. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ח' בטבת התשס"ט (4.1.2009).
ש ו פ ט