רע"פ 4874/09 נידאל אבו חנין נ. מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ לשכה משפטית טב

1.

בכתב אישום שהוגש לבית-משפט השלום בטבריה נטען, כי בין השנים 1997 עד 2002 הגיש המבקש דו"חות כוזבים לשלטונות מע"מ, לא דיווח על עסקאות שביצע כמתחייב מהחוק וזייף פנקסי חשבוניות. המבקש הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בשורה של עבירות בגינן נדון ל-18 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 60,000 ש"ח. כנגד גזר דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, שם טען כי יש להקל בעונשו בגין כל אלה: הוא הודה בעובדות והסיר את מחדליו; עברו נקי מהרשעות קודמות; מצבו הכלכלי קשה וכך גם מצב בריאותו; הוא ביצע את העבירות בגיל צעיר ועקב חוסר ניסיון; חלף זמן ניכר מאז כשל. עוד הלין המבקש על כך שעונשו נגזר בערכאה הדיונית מבלי שהתקבל תסקיר מבחן. בית-המשפט המחוזי החליט ללכת לקראת המבקש, ואת תקופת המאסר העמיד על תשעה חודשים בנוסף ל-15 חודשי מאסר על-תנאי. הקנס נותר על כנו.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. להשקפתו, ערכאת הדיון שגתה כאשר גזרה את עונשו מבלי שניתן בעניינו תסקיר מבחן. נוסף לכך, שטח המבקש את הטענות אותן העלה בפני ערכאת הערעור, המצדיקות, לשיטתו, להקל בדינו.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. כלל הוא, כי חומרת העונש, כשלעצמה, אין מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07)), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עִמם. באשר לתסקיר - מכוח הסכמה דיונית אותה גיבשו הצדדים, הוגש תסקיר לבית המשפט המחוזי (ראו עמ' 10 לפסק הדין), ומכאן ואילך פעלה הערכאה קמא מכוח סמכותה לפי סעיף 213(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לאמור "ליתן בקשר לפסק הדין כל החלטה אחרת שהערכאה הקודמת היתה מוסמכת לתתה". ואכן, בית המשפט המחוזי שב ובחן את העונש ואף הקל בו. לא מצאתי כי בטענותיו האחרות של המבקש יש כדי להצדיק את בחינת סוגית העונש בשלישית, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה, וממילא נדחית גם הבקשה לעכב את ביצוע העונש.