רע"פ 4887/01 נאסר עארף נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70309/00) שניתן ביום 6.6.01, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בנתניה (ת"פ 1788/99) ביום 29.11.99.

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום בת"פ 1788/99 לבית משפט השלום בנתניה. על פי כתב האישום, לא הגיש המבקש דוחות תקופתיים לרשויות המס כנדרש בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975-. בכך עבר המבקש על עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1976-.

2.ביום 29.11.99 הורשע המבקש, על פי הודאתו, ב13- עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד כאמור. ביום 14.2.00 גזר בית המשפט את עונשו של המבקש ל12- חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים בפועל ו6- חודשים על תנאי למשך 3 שנים. כמו כן הוטל על המבקש קנס בסך 10,000 ש"ח. בנוסף, הורה בית המשפט על הפעלת עונש מאסר מותנה בן 3 חודשים שנגזר על המבקש בהליך אחר. בית המשפט הורה על ריצוי עונשי המאסר במצטבר.

3.על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורו ביקש המבקש כי בית המשפט יורה על המרת עונשי המאסר בעבודות שירות וכי ריצוי העונש יבוצע באופן חופף. המבקש הצביע על נסיבותיו האישיות הקשות כמו גם על מצבו הכלכלי הקשה. הוא ציין כי עובר להגשת הערעור הוא הסיר את כל המחדלים בגינם הורשע.

4.בית המשפט המחוזי (י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין) דחה את הערעור. הוא ציין כי אין להתחשב בנסיבותיו של המבקש וכי העובדה שהסיר את מחדליו עובר להגשת הערעור איננה בעלת משקל לעניין העונש שהוטל עליו. צויין עוד, כי הלכה היא כי עונש מאסר על תנאי שהופעל ירוצה, בדרך כלל, באופן מצטבר לעונש מאסר אחר.

5.לאחר מתן פסק הדין הוגשה הבקשה שלפני. בבקשה מציין ב"כ המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי להתחשב בנסיבות המיוחדות של המבקש. המבקש הוכרז כחייב מוגבל באמצעים על פי הוראת סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-. ריצוי תשעת חודשי המאסר יפגעו ביכולתו של המבקש לפרנס את משפחתו ויעבירו את נטל פרנסתה אל כתפי החברה. עונש המאסר יפגע גם ביכולתו של המבקש לפרוע את חובותיו לאוצר המדינה. עוד טוען ב"כ המבקש כי היה על בית המשפט להתחשב בעובדה כי המבקש הודה בעבירות המיוחסות לו וחסך בכך זמן שיפוטי יקר. המשיבה בתגובתה מיום 2.7.01 הביעה את התנגדותה למתן רשות ערעור.

6.לאחר שעיינתי בחומר המצוי לפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין להעניק רשות ערעור על החלטות או פסקי דין של בית המשפט המחוזי אשר ישב כערכאת ערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט שלום אלא במשורה. סוגי המקרים בהם תוענק רשות ערעור הם בדרך כלל כאלה המעוררים שאלות בעלות חשיבות חוקתית, כאלה שיש בהם החלטות סותרות או חוסר בהירות בפסיקת הערכאות הנמוכות או מקרים המעוררים שאלות חשובות מבחינה משפטית או ציבורית. הצד השווה שבכל אלה הוא כי מדובר במקרים בהם החשיבות המשפטית איננה מתמצה רק בין בעלי הדין אלא היא חורגת מד' אמותיהם של הצדדים הישירים לעניין (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ) פ"ד לו(3) 123, 128). המבקש לא הצביע על כל סוגיה כזו. מדובר בטענות, שנשמעו בערעור ונסובות כולן על גזר דינו של המבקש. בכל אלה אין כדי להצדיק ערעור בפני בית משפט זה.

הריני דוחה את הבקשה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום א', 22.7.2001, עד השעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.