פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4943/06 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
אביב בן לולו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 18.5.06,
בתיק ע"פ 652/06, שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' נאמן, ר' שפירא, מ'
פינקלשטיין
ובקשה לעיכוב ביצוע העונש
בשם המבקש: עו"ד רחל
דניאלי
החלטה
1.בחודש אפריל 2003 נמצא המבקש מחזיק ביחד עם אחר כמות גדולה של סם מסוכן מסוג קנבוס. בחודש אוגוסט 2004 התעמת המבקש עם שוטרים שרשמו לו דו"ח תנועה, ובמהלכו של אירוע זה הוא קילל את השוטרים, תקף את אחד מהם, וגרם נזק לרכוש. בכל אלה הודה המבקש, ובעקבות כך הרשיעו בית משפט השלום בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, היזק לרכוש וחבלה ברכב במזיד.
בתסקיר שהוגש לבית המשפט, המליץ שירות המבחן לחייב את המבקש להיות נתון לפיקוחו, וכן לחייבו לבצע שירות לתועלת הציבור. המלצה זו באה לאור הודאת המבקש, חרטה שהביע, וההתרשמות שהוא אינו צורך עוד סמים. בית-המשפט דחה המלצה זו, בעיקר נוכח הכמות הגדולה של הסם, וגזר את דינו של המבקש ל-4 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, 12 חודשים מאסר על תנאי, ופיקוח שירות המבחן במשך 18 חודשים.
2.המשיבה, שערערה על קולת גזר הדין, ביקשה להחמיר בעונשו של המבקש, ואף לחייבו לשלם פיצוי כספי לשוטר אותו תקף. בית-המשפט המחוזי בחיפה קבע כי בעבירות סמים מן הסוג בהן חטא המבקש, נדחות נסיבותיו האישיות של נאשם מפני האינטרס הציבורי, ועל כן גזר למבקש 8 חודשי מאסר, והוא חויב לפצות את השוטר בסכום של 2500 ש"ח.
3.בבקשה שבפני עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-משפט קמא, בטענה כי זה האחרון שלל לחלוטין את חשיבות המלצתו של שירות המבחן בעבירות חמורות מעין אלו. להשקפתו, השלכותיה של קביעה זו בנסיבותיו של המבקש אינן עומדות במתחם הסבירות, וגם האינטרס הציבורי עליו מופקד בית-המשפט, אינו מתמצה בביעור נגע הסמים, אלא חותר גם לשיקומו של העבריין.
4.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל דעה כי אין בידי להיעתר לה. עניינו של המבקש אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, בהם מקימה מידת העונש שנגזר עילה לקיומו של דיון נוסף, שלישי במספר, בפני בית-משפט זה (ראו רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646; רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל , לא פורסם). אכן, לאינטרס שיקומו של המבקש נודעת חשיבות רבה, אולם הוא אינו חזות הכל, ובית המשפט מצווה לתת את דעתו גם למטרות אחרות בענישה, וביניהן, הרתעת הרבים והצורך להילחם בנגע הסמים. מנקודת השקפה זו, בעונש שהושת על המבקש אין חומרה כלשהי, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ניתנה היום, י"ט בסיוון תשס"ו
(15.6.2006).
ש ו פ ט