פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
5016/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
זייס דנן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום
4.6.09 בעפ"ג 5868-03-09 (שלום ת.פ. 1396-07) שניתן על ידי כבוד השופטים:
ר' שפירא, א' קיסרי וע' גרשון
בשם המבקש:
עו"ד מוחמד מג'אדלה
בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחדרה (פ 1396/07) בגין שלוש עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 7.5.2007 הגיע לביתו של המבקש טכנאי כבלים לצורך מתן מענה טכני (להלן: המתלונן ). המבקש איים על המתלונן באמרו "אם אתה לא מביא הכל בחינם עכשיו, אתה לא יוצא מפה". במקביל, הורה המבקש לילדיו לנעול את דלת הבית, באמרו "תחסמו לו את הרכב, תנעלו את הבית, כי הוא לא יוצא מכאן חי היום". בהמשך נטל המבקש סכין מטבח ואיים עליו כי ידקור אותו. האירוע נמשך כעשרים דקות, במהלכן נכלא המתלונן בביתו של המבקש.
ביום 6.10.2008 הרשיע בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת פ' ארגמן ) את המבקש, לאחר שמיעת ראיות בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, בהעדיפו את גרסת המתלונן על פני גרסת הנאשם. ביום 23.2.2009 גזר בית המשפט על המבקש עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל; ושנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן קבע בית המשפט כי המבקש יפצה את המתלונן בסכום של 3,000 ש"ח. בית המשפט התייחס בגזר דינו לחומרת מעשיו של המבקש, לעברו הפלילי ולכך שלא לקח אחריות על מעשיו גם לאחר הרשעתו.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ג 5868-03-09).
בית המשפט
המחוזי (כבוד השופטים ר' שפירא , א' קיסרי ו ע' גרשון ) דחה את הערעור, בקבעו כי העונש שנגזר על המבקש הינו עונש ראוי והולם לאור מכלול נסיבות הענין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא התערב בעונש שנגזר עליו, חרף חומרתו.
מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, הן לאור חומרת מעשיו של המבקש והן לאור ההלכה לפיה אין מעניקים רשות ערעור במקרים מסוג זה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. מעשיו של המבקש, אשר איים וכלא ספק שירות אשר הגיע לביתו, תוך שימוש בסכין לשם המחשת איומיו, הינם חמורים ביותר, וראויים למענה עונשי משמעותי. העונש שהוטל על המבקש הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים, ואין כל מקום להתערב בו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 15.6.2009, בענין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת בזאת.
המבקש יתייצב ביום 27.9.2009 בשעה 10:00, במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט
המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ז' באלול התשס"ט (27.8.2009).
ש ו פ ט