רע"פ 504/11 אברהם אוחיון נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת סלוטקי) מיום 20.12.10 בתיק עפ"ת 5485-10-10, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לתעבורה בקרית-גת (השופטת בן-יששכר) מיום 18.7.10 בתיק תת"ע 41273-09 ועל פסק דינו מיום 10.09.09 בתיק זה.

רקע והליכים

ב.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, בו נטען כי ביום 12.4.09 נהג ברכב ללא רשיון נהיגה. עתירת המבקש לדחות את מועד הדיון התקבלה, ואולם הוא לא הגיע לדיון שנקבע, ולפיכך הורשע בהיעדרו והושתו עליו קנס (1,500 ₪), פסילה (למשך שנתיים) ופסילה על תנאי. בהמשך עתר בבקשה לביטול פסק הדין, בה נטען כי לא הגיע לדיון מאחר שהיה באותו מועד במעצר. ביום 18.7.10 דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה. נקבע, כי היה על המבקש להגיש בקשה מתאימה לדחיית הדיון; וכי אף לגופו של עניין, בהעדר אישור מטעם רשות הרישוי לגבי קיומו של רישיון בתוקף, אין בפי המבקש טענת הגנה. ואולם, נפסק כי "אם הנאשם ימציא אישור על תוקף רשיון הנהיגה כאמור לעיל, ישקול בית המשפט את הבקשה שנית" (כן בוטלה תוספת הפיגורים לקנס המקורי).

ג.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, ובית המשפט אימץ את נימוקי הערכאה הראשונה, בציינו גם את הרשעותיו הקודמות הרבות של המבקש.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. נטען, כי בתי המשפט לא נתנו משקל מספיק לזכויותיו הדיוניות של המבקש, אשר נמנע ממנו להגיע לדיון כיון שהיה עצור. הוזכר, כי אף שרשיון הקבע של המבקש אינו בתוקף משנת 2005, היו לו אישורי רישיון זמני בשנים 2006 (כנטען) וכן 2008-2007, וכי גם אם המבקש אכן אשם - לא ניתנה לו הזדמנות לטעון לעונש, אשר לגופו של עניין הוא חמור מהמקובל בתיקים מסוג זה.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 5858/02 שניידר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ואין הבקשה דנא - שעניינה בשאלה האם בנסיבות הקונקרטיות צריך היה בית המשפט לתעבורה לבטל את פסק דינו מיום 10.09.09 - באה בגדרים אלה. אינני בא להקל ראש חלילה בזכויות דיוניות של נאשמים, לרבות בהליכים בבית משפט לתעבורה (ראו לאחרונה רע"פ 9004/10 שמעיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ואולם, בתי המשפט הקודמים הראו מדוע אין בידי המבקש טענת הגנה ראויה, ולמעשה גם בבקשה הנוכחית אין המבקש טוען כי היה בידו רישיון תקף במועד ביצוע העבירה, להבדיל מתקופות קודמות. ואכן, היה בידו רישיון זמני בין אוקטובר 2007 לאפריל 2008 (צורף אישור) אך אין אסמכתא למועד הרלבנטי באפריל 2009 (כזכור, בית המשפט לתעבורה אף קבע, כי ככל שהמבקש ימציא אישור על החזקת רשיון נהיגה בתקופה הרלבנטית תישקל הבקשה שנית).

ו.

בנסיבות אלה, אינני רואה עילה להתערב בהחלטות בתי המשפט הקודמים בשאלת ביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר. בכל הנוגע לעונש אציין, כי המבקש העלה את טענותיו בעניין זה הן בערעור הכתוב שהגיש לבית המשפט המחוזי, והן בדיון בעל פה - וככל שאכן היה פגם באי שמיעתו בבית המשפט לתעבורה (ואינני קובע כי כך היה), בא ההליך בבית המשפט המחוזי וריפאו במישור הדיוני. בכל הנוגע לעונש הקונקרטי שהושת, ככלל אין עניין זה מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 5494/10 חושיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); ולא למותר לציין, כי בתי המשפט התייחסו לעברו התעבורתי של המבקש, ובית המשפט המחוזי נדרש - כאמור -להרשעות "קודמות לא מעטות, ובהן הרשעה מהסוג הנדון וכן עבירות רבות של נהיגה ללא רשיון רכב ואי החזקת רשיון נהיגה" (עמוד 2).

ז.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.