רע"פ 5077/07 יפים שטרנברג נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בנתניה בנהיגה בשכרות ובקלות ראש וכן בגרימת תאונת דרכים בה נגרם נזק, עבירות מכוח סעיפים 62(3) ו- 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וכן תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961. מהכרעת-הדין עולה, כי ביום 2.1.2006

נהג המבקש ברכב בהיותו שיכור, תוך שהוא סוטה ימינה ושמאלה באופן המסכן את עצמו ואת המשתמשים בדרך. נהיגה זו באה לסיומה רק לאחר שנהג משאית שהבחין בה, חסם את דרכו. בדיקת נשיפה אשר נערכה למבקש הצביעה על ריכוז של 1,470 מיקרו-גרם

אלכוהול לליטר . בעקבות ההרשע ה נדון המבקש ל-16 חודשי מאסר,

12 חודשים מאסר על תנאי, ופסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה במשך שמונה שנים. כמו כן, הפעיל בית-המשפט, במצטבר, מאסר על תנאי ותקופת פסילה על תנאי שעמדו לחובת המבקש בגין הרשעה קודמת, והתוצאה היא שעליו לשאת בשנתיים מאסר ובעשר שנים של פסילה. לבסוף, הוחלט לחלט ערבות בסך 10,000 ש"ח עליה חתם המבקש בעבר.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ובפתח הדיון חזר בו מערעורו לעניין הכרעת-הדין. באשר לעונש, טען המבקש כי הוא חורג ממתחם הסבירות, וכי בית-המשפט לא התחשב בכך שביום האירוע מצוי במצב נפשי קשה נוכח פיטוריו מעבודתו. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שקבע כי העונש שנגזר למבקש אינו חמור כלל ועיקר , בשים לב לכמות האלכוהול שנמצאה בדמו ולכך שהעבירה בוצעה שעה שמעל ראשו היה תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בגין אותה העבירה.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בבקשתו שב הוא על הטענות אותן העלה בפני בית-משפט קמא, ולהן הוא מוסיף את הטענה לפיה שגה בית-משפט קמא בהחלטתו להפעיל במצטבר את עונש המאסר על תנאי שעמד לחובתו, תחת הארכתו או הפעלתו בחופף למאסר העיקרי. בנוסף, טוען המבקש, כי יש מקום לבוא לקראתו ולהפחית מעונש המאסר שהוטל עליו, מאחר וזו הפעם הראשונה שבה הוא נכלא מאחורי סורג ובריח.

4 .

דין הבקשה להדחות. הלכה היא כי רשות ערעור תינתן רק מקום בו מעלה הבקשה שאלה כללית ומשפטית החורגת מגדר עניינו של המבקש. לא כזו היא הבקשה המונחת שבפני. עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות אשר נתנו את דעתן לנסיבות המעשה והעושה, ואין מקום לליבון נוסף של כל אלה בפני ערכאה שלישית. יתרה מכך, על דרך הכלל, חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646; רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל , לא פורסם), ואף שלהלכה זו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. נהיגה במצב של שכרות מסכנת לא רק את חייו של הנוהג, אלא גם את חייהם של המשתמשים האחרים בדרך, ולמרבה הצער זו אינה תופעה שולית או נדירה. על-כן, נקבע במספר הזדמנויות, כי יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי אלה הנוהגים תחת השפעתם של משקאות משכרים (ראו רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל , לא פורסם, מיום 16.5.04), ואת ההלכה הזו יישמו ערכאות קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית.