רע"פ 5114/11 מוסטפא ג'מל נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 35808-03-11, כבוד סגן הנשיאה, השופט א' טל והשופטים ד"ר א' סטולר ו- ז' בוסתן ) מיום 12.6.2011, שבמסגרתו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (ת"פ 1786/09, 2278/09, כבוד סגן הנשיאה, השופט א' גולדס ).

כנגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין, הסעה שלא כדין והלנת תושב זר. לפי המתואר בכתב האישום הראשון, ביום 10.1.2008, במהלך חיפוש שנערך בביתו, נמצאו כדורים לכלי נשק שונים, בכמות גדולה, וכן נרתיק לאקדח וערכה לניקוי נשק. לפי המתואר בכתב האישום השני, המבקש נשוי לתושבת האזור, ומזה כשמונה שנים הוא מלינה בביתו. כמו כן,

ביום 10.4.2008 הסיע המבקש את התושבת הזרה ברכבו, כשאין בידה אישור כניסה, ישיבה או שהייה כדין בישראל.

ביום 11.1.2011 הרשיע בית משפט השלום את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום, וביום 15.3.2011 הטיל עליו עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל, שבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים, שישה חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שלוש שנים, וכן קנס בסך 2,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט לכך שהמבקש הודה במיוחס לו, וכן לכך שלמבקש הרשעה פלילית בגין עבירות של חבלה, החזקת סכין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. בית המשפט קבע, כי מדיניות הענישה בעבירות של החזקת נשק, היא מדיניות של הטלת עונש מאסר בפועל, זאת בייחוד בנסיבות מקרה זה כאשר מדובר בכמות גדולה של תחמושת. עוד ציין בית המשפט, כי במידה והמבקש היה עומד לדין רק על העבירות המתוארות בכתב האישום השני, ובהתחשב בכך שהתושבת הזרה היא אשתו, ייתכן וניתן היה להסתפק בעונש של מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט דחה את טענת המבקש, שלפיה התעלם בית משפט השלום מכך שהתושבת הזרה שהסיע הייתה אשתו מזה שנים רבות. עוד קבע בית המשפט, כי די בעבירה של החזקת הנשק, כאשר היא מצטרפת להרשעתו הנוספת של המבקש בעבירות אלימות, כדי להצדיק הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. עוד קבע בית המשפט, כי אין בכך שהמבקש נשלח לממונה על עבודות השירות לצורך קבלת חוות דעת, כדי ליצור אצלו ציפייה או הסתמכות לכך שלא יוטל עליו עונש מאסר בפועל.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשו. המבקש טוען, בין היתר, כי לאור הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, שבמסגרתו לא נפתחו נגדו תיקים חדשים, יש להקל בעונשו ולהמירו לעונש שלא יכלול רכיב של מאסר בפועל. עוד טוען המבקש, כי הוא נשלח לממונה על עבודות השירות ונמצא כשיר, וכי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שהוא יכול לבצע עבודות שירות. עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט בכך שלא הורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו וכי נסיבותיו האישיות מצדיקות התערבות בעונש שהוטל עליו. עוד טוען המבקש, כי הוא הופלה לרעה לעומת נאשמים אחרים שנגזר עליהם עונש מקל יותר בגין עבירות דומות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, הבקשה אינה מעלה טענה בעלת חשיבות כללית כאמור ומתמקדת אך בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה. בנוסף, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת. מטעמים אלה בלבד דין הבקשה להידחות.

אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לעבירה של החזקת נשק שלא כדין, העונש שהוטל על המבקש הינו עונש ראוי, וזאת לאור חומרת העבירה של החזקת נשק שלא כדין. בנוסף, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה טענת ההסתמכות של המבקש על כך שנשלח לקבלת חוות דעת מהממונה על עבודות שירות, דינה להדחות. כבר נפסק, כי כל עוד לא ניתן גזר הדין לא ניתן לקבל טענה בנוגע ליצירת ציפייה או הסתמכות אך בשל הפנייה אל הממונה (ראו למשל: רע"פ 8995/10 לייבוביץ' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2010)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש הינו עונש הולם, אשר מאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלבנטיים, וביניהם נסיבותיו האישיות של המבקש ככל שהן נוגעות לכתב האישום השני, ולא מצאתי מקום להתערב בו.

סוף דבר הבקשה נדחית.

יחד עם זאת, מצאתי לנכון לקבל את בקשתו של המבקש ככל שהיא נוגעת לדחיית מועד ההתייצבות שנקבע לו, וזאת מאחר ובאותו היום מתחיל חודש הרמדאן. לפיכך, על המבקש להתייצב לתחילת ריצוי עונשו, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז, ביום 5.9.2011 בשעה 09:00.