רע"פ 8995/10 אברהם ליבוביץ נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעפ"ת 24282-08-10 (כבוד השופטות: ר' לורך , ז' בוסתן ו- ק' רג'יניאנו ) מיום 23.11.2010 אשר קיבל באופן חלקי את ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז (ת.פ 4141-05-09, כבוד השופטת א' וישקין – סגנית נשיא ) באופן שתקופת הפסילה שהוטלה עליו הועמדה על תשע שנים.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרם מוות בנהיגה רשלנית לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ); עבירה של אי ציות לתמרור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; ועבירה של נהיגה בדרך בקלות ראש ו/או ברשלנות שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, לפי סעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(3) לפקודה. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 15.2.2009 נהג המבקש במונית, פנה ימינה מבלי לתת זכות קדימה בניגוד לתמרורים שהוצבו במקום ופגע באופנוע. כתוצאה מהתאונה נהרג רוכב האופנוע והמבקש נפצע.

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעקבות הודאתו וביום 15.7.2010 גזר עליו עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי שלא יעבור עבירה של גרם מוות בנהיגה רשלנית או עבירה של נהיגה בפסילה, פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 12 חודשים וכן פסילה לצמיתות מנהיגת מונית.

על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור באופן חלקי באופן שתקופת הפסילה הועמדה על תשע שנים. בית המשפט דחה את הערעור בכל הנוגע לעונש המאסר שהוטל על המבקש וקבע כי בנוגע לרכיב זה גזר דינו של בית המשפט השלום מאוזן וראוי ואין מקום להתערב בו. בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה בית המשפט לתעבורה הורה על קבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות ובכך יצר אצלו ציפייה וקבע כי ההפניה לממונה אינה מצדיקה את קיומה של צפייה או הסתמכות כלשהי לעניין טיב העונש.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי יש להקל בעונשו וזאת, בין היתר, כיוון שנוצרה אצלו ציפייה לאחר שהופנה לממונה על עבודות השירות. לטענתו מדובר בשאלה עקרונית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה חדשה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, ולמרות טענותיו בבקשה, המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. יתרה מכך, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97

בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). העונש שהוטל על המבקש הוא עונש ראוי בנסיבות העניין ומטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.

מעבר לנדרש אציין כי אף לגוף העניין, דין הבקשה להדחות. טענת המבקש בדבר הציפייה שנוצרה אצלו לאחר פניית בית המשפט אל הממונה על עבודות השירות לצורך קבלת חוות דעת – דינה להדחות. ההלכה קובעת כי כל עוד לא ניתן גזר הדין לא ניתן לקבל טענה בנוגע ליצירת ציפייה או הסתמכות אך בשל הפנייה אל הממונה:

חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מתבקשת על ידי בית המשפט בדרך כלל בטרם נגזר דינו של נאשם שהורשע, וזאת על מנת שבפני בית המשפט יהיה כל המידע הצריך לעניין בבואו לגזור את דינו של נאשם ועל מנת שבשלב השתת העונש יוכל בית המשפט לשוות לנגד עיניו את כל החלופות העונשיות האפשריות ולבחור מביניהן את הראויה ביותר על בסיס האיזון ההולם בין האינטרסים המתנגשים. כבר נפסק על ידי בית משפט זה בעבר כי כאשר בית משפט מפנה את הנאשם לקבלת חוות דעת מהממונה על עבודות שירות, ובמיוחד כאשר לפני ההפנייה מציין הוא כי טרם גיבש את עמדתו לעניין העונש, הרי שההפנייה, כשלעצמה, אינה מהווה עילה להיווצרותה של ציפייה סבירה או הסתמכות מצד נאשם [ראו והשוו: ע"פ 5313/08

פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 6.11.2008); רע"פ 5531/07

לביא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.7.2007)]" (ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 23.4.2009) (ההדגשה הוספה – ס'

ג' ').

אף את יתר טענותיו של המבקש לעניין העונש שהוטל עליו אין בידי לקבל. כאמור, העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת העבירות בהן הורשע ואת נסיבות ביצוען וכן את נסיבותיו האישיות. בית המשפט המחוזי שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים ומצא כי אין מקום להתערב בעונש המאסר שהוטל על המבקש. מסקנה זו מקובלת עלי, היא הולמת הן את מדיניות הענישה הנהוגה והן את נסיבות המקרה ולא מצאתי מקום להתערב בה.

סוף דבר הבקשה נדחית.