רע"פ 5134/98 יהודה פוקס נ. מדינת ישראל

אלו הן שתי בקשות רשות ערעור של בני זוג. המבקש הורשע בכך שחבר, יחד עם אחרים, להביא להברחתם מן הארץ של מי שהוצאו כנגדם צווי עיכוב יציאה מן הארץ בגין חובות כספיים; המבקשת (אישתו), שוטרת במשטרת הגבולות, החתימה את דרכוניהם של המעוכבים בחותמת יציאה אישית שלה וליוותה את המעוכבים אל מעבר לשער היציאה מן הנמל.

1.בתאריך 22/09/97, במסגרת הסדר טיעון, הודה המבקש ברע"פ 5134/98 בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון ושיבוש מהלכי משפט ובניסיון לשיבוש מהלכי משפט (בית המשפט השלום בחיפה, ת.פ. 6248/96 הש'. ר. רווה). הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר העונש אותו תבקש התביעה מבית המשפט, והתביעה עתרה להטלת מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי מרתיע במיוחד. בית המשפט גזר על המבקש מאסר של 24 חודשים מתוכם 12 בפועל והיתרה על-תנאי, למשך 3 שנים; וכן קנס כספי בסך של 10,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו.

2.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע.פ.695/97, בפני הש'. מ. לינדנשטראוס, סגן נשיא; ש. ברלינר; י. גריל) ובהסכמת המדינה ביקש להפחית מעונשו לארבעה חודשי מאסר בפועל. כמו כן, ביקש המערער את פריסת הקנס הכספי ל- 10 תשלומים (המדינה לא הביעה את עמדתה בנידון). בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה הראשונה אך לא נעתר לבקשת פריסת הקנס לתשלומים.

3.המבקשת ברע"פ 5135/98 היתה שוטרת משטרת הגבולות בנמל חיפה ובשדה התעופה שבחיפה והורשעה, בבית המשפט השלום בחיפה (ת.פ. 6247/96 הש' ר. חוזה) על-פי הודאתה, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לקיחת שוחד, שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים ואי מילוי חובה רשמית. המבקשת הודתה בשלושה מן האישומים שבכתב האישום במסגרת הסדר טיעון בו ביקשה התביעה להטיל על המבקשת עונש של מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים (שירוצו בעבודות שירות) וקנס כספי שלא יפחת מ- 10,000 ש"ח. התביעה הבהירה כי משמעות העתירה בעניין הקנס הוא כי זהו סכום הקנס אותו היא מבקשת להטיל על הנאשמת. למרות הסדר הטיעון שהוצג בפני בית המשפט השלום, החליט בית המשפט (בתאריך 09/03/98), להחמיר בעונשה של המבקשת וגזר עליה את העונש המוסכם לעניין המאסר (חצי שנת מאסר שתרוצה בעבודות שירות) וקנס בסך 45,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתו. לאחר בקשת בא כוחה של המבקשת, פרסה שופטת בית המשפט השלום את תשלום הקנס ל- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים.

4.המבקשת ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע.פ. 659/98 (השופטים: מ. הס (אב בית הדין); ש. ברלינר; י. גריל) בבקשה להטיל עליה את העונש אותו ביקשה התביעה במסגרת הסדר הטיעון. המשיבה, בהליך הערעור, סברה גם היא כי יש לקיים את הסדר הטיעון. בית המשפט המחוזי החליט שלא להיענות לערעור והותיר את הקנס על כנו. לאור בקשת בא כוח המערערת הסכים בית המשפט לפרוס את תשלום הקנס ל- 20 תשלומים רצופים ושווים.

5.לאחר דחיית הערעור הגישה המבקשת בקשה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה (הש' מ. לינדנשטראוס) לפריסת הקנס לארבעים תשלומים שווים. בא כוח המדינה לא התנגד לבקשה הנ"ל (נראה כי בתגובת בא כוח המדינה נפלה שגיאת קולמוס שכן בתגובה נכתב: "אין התנגדות לפריסת התשלום ב- 4 תשלומים כמבוקש"). סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה החליט שלא להיעתר לבקשה והותיר את קביעת ערכאת הערעור על כנה - דהיינו לא התקבלה הבקשה לפריסה נוספת ל - 40 תשלומים.

6.כעת פונים בני הזוג לבית המשפט העליון בבקשה לפרוס את תשלומי הקנסות שהוטלו עליהם ל- 50 תשלומים. בבקשתם טוענים המבקשים כי אין באפשרותם לעמוד במסגרת התשלומים הנוכחית שכן יהודה פוקס עבר תאונת עבודה שלאחריה הוכר כנכה בשיעור של 60% לצמיתות ומאז התאונה קיבל קצבת ביטוח לאומי שנעה בין 347 ש"ח ל- 690 ש"ח. חנה פוקס משתכרת מפנסיה של 1050 ש"ח בלבד.

7.המשיבה, בהתנגדותה לבקשת רשות הערעור, טוענת כי בעונש שהוטל על המבקשים נעשה עימם מעל ומעבר הן באשר למידת העונש והן באשר לדחיית הקנס. בהתייחס לקנס עצמו, כותבת המשיבה, יש בו משום אלמנט ענישה העומד בפני עצמו, ועצם הפריסה לתשלומים המבוקשת, יש בה משום הקלה משמעותית שאין המשיבה סוברת כי יש לה מקום בנסיבות העניין.

8.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בערכאה שלישית תינתן רק כאשר הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת (לעניין זה, ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו (3) 123). רשות ערעור על חומרת העונש בלבד לא תינתן אלא במקרים חריגים ומיוחדים (ר"ע 78/84 יצחק טטרואשולי נ' מדינת ישראל , פ"ד לח (1) 659). טענות המבקשים אינן באות בגדרם של מקרים אלה.

הבקשות לרשות ערעור נדחות, וממילא בטל צו עיכוב הביצוע.