רע"פ 5180/13 איוב עבדאלחלים נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום בעכו (כב' השופט א' קאופמן ) הרשיע את המבקש, צעיר בשנות העשרים לחייו, לפי הודאתו, בארבע עבירות של נהיגה ללא רישיון כדלקמן: אירוע מיום 11.11.2008 שכלל תאונת דרכים שבה נפגעה ילדה וספגה חבלה של ממש; אירוע מיום 1.10.2010; אירוע מיום 6.6.2011; ואירוע מיום 25.11.2011. בגין כל אחד מהאירועים הוגש נגד המבקש כתב אישום נפרד והדיון בהם אוחד. בית משפט השלום קבע כי העובדה שבאירוע הראשון נפגעה עוברת אורח לא גרמה למבקש להפנים את חומרת מעשיו, והוא שב עליהם בשלושה אירועים נוספים. על כן גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: שלושה חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר מותנה, פסילה מלהחזיק רישיון ל-24 חודשים וחתימה על התחייבות עצמית להימנע מעבירה בסך של 7,000 ש"ח.

2.

המבקש ערער על גזר הדין ובית המשפט המחוזי בנצרת (כה' השופט כ' סעב ) דחה את ערעורו. נקבע כי חרף גילו הצעיר והעובדה שזהו מאסרו הראשון, אין להתעלם מהתנהלותו חסרת האחריות, שקראה תיגר על רשויות האכיפה פעם אחר פעם, ללא היסוס ובעזות מצח. הוטעם כי בנסיבות העניין היה מקום להשית על המבקש עונש חמור מזה שהוטל עליו; וכי בית משפט השלום נהג כלפיו במידת הרחמים.

3.

המבקש לא השלים עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי והוא מבקש רשות לערער עליו לבית משפט זה. המבקש חוזר על הטענות שהעלה בערכאות הקודמות ובתמצית, כי הוא הביע חרטה כנה על העבירות שביצע; וכי היה מקום להקל בעונשו בהינתן גילו הצעיר ועברו הנקי.

4.

כידוע, רשות ערעור לבית משפט זה תינתן כשמתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר דפנה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . כמו כן, לא תינתן רשות ערעור בבקשה המכוונת לחומרת העונש בלבד אלא במקרים חריגים של סטייה ניכרת ממתחם הענישה ההולם (ראו, למשל, רע"פ 3542/13 כחלון ופיגנבוים חברה לבנין והשקעות בע"מ

נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (15.7.2013)). הבקשה דנא אינה עומדת באמות מידה אלו, ולו בקירוב, ואף לא נטען כך. שתי ערכאות נדרשו לטענותיו של המבקש בעניין חומרת העונש שנגזר עליו ובאו למסקנה זהה (אם כי בית המשפט המחוזי ציין כי היה מקום להשית עונש חמור יותר), ולא מצאתי שיש הצדקה לקיים דיון ערעורי שני בעניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.