פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5195/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
שי לסרי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז, מיום 5.5.09, בעפ"ת 6650-07-08, שניתן על ידי כבוד
השופט אחיקם סטולר
בשם המבקש:
עו"ד דוד קולקר
החלטה
1.
המבקש הורשע בנהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיפים 62(3) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. ראיה מרכזית לחובתו שימשה בדיקת מאפיינים קוגניטיביים, שבוצעה במקום בו עוכב בידי השוטר, וממנה עלה כי נהג כשהוא שיכור. בעקבות ההרשעה, דן בית-המשפט לתעבורה ברמלה את המבקש לשנתיים פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה, שישה חודשי פסילה על-תנאי, קנס בסך 1,500 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה בסכום של 8,000 ש"ח.
2.
על פסק-הדין ערער המבקש בפני בית-המשפט המחוזי מרכז, וטענתו העיקרית התייחסה לטופס הבדיקה בו תיעד השוטר את ממצאיו. לגישתו, לא ניתן היה להגיש את הטופס כראיה במשפט, נוכח כך שמסמך זה אינו עולה כדי חוות דעת רפואית ואף אינו בבחינת ממצא שגובש בחקירה משטרתית. לפיכך, הוסיף המבקש וטען, לא התבססה הרשעתו על ראיה מדעית כלשהי, ולא הוכח, מעל לספק סביר, כי הוא היה שיכור בעת האירוע. טענות אלו נדחו על ידי בית-המשפט המחוזי, שקבע כי הרשעתו של המבקש על בסיסם של ממצאי הבדיקה
– בדין יסודה. עוד נקבע, כי משקלו הראיתי של הטופס – ככל ראיה במשפט – נמדד לגופו, ובהתייחס למהימנותן ומשקלן של הראיות הנגדיות, ככל שהוצגו בידי ההגנה. במקרה דנן, בחר המבקש להימנע מלהעיד להגנתו וכן מלהביא ראיות אחרות אשר עשויות היו לסייע לו. במצב דברים זה קבעה ערכאת הערעור כי די היה בטופס הבדיקה לבסס את ההרשעה.
3.
בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עקב שגגות שנפלו בו, לטעמו. בין היתר, נטען כי משחזרה בה המשיבה מכוונתה המקורית להעמידו לדין אף באישום של סירוב למסור בדיקת דם, נשמט הבסיס להרשעתו בנהיגה בשכרות. כמו כן, שב המבקש ומשיג על טופס הבדיקה שביסס את הרשעתו.
4.
לא מצאתי בבקשה זו ממש. חרף טענות המבקש, אין עניינו מעלה סוגיה עקרונית המצדיקה ליבון נוסף, ועל-כן אין בקשתו מגלה עילה לקיומו של ערעור שני (ר"ע 103/82 חני ון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). לגופו של עניין - הסוגיה הנוגעת לדרכי הוכחתה של נהיגה בשכרות, נבחנה בבית-משפט זה פעמים מספר, ונקבע כי ניתן להוכיח את שכרותו של אדם לא רק באמצעות בדיקה מדעית, אלא גם באמצעות בחינת מאפיינים אשר יש בהם כדי להעיד על מידת פיכחותו בעת האירוע (בר"ע 666/86 עודה נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(4) 463, 467 (1986); רע"פ 10284/07 קדוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.1.2008)). למבקש עמדה זכותו לערער את משקל הראיות שלחובתו באמצעות הבאתן של ראיות התומכות בגרסתו, אולם, מטעמיו הוא נמנע מכך. באשר לסירוב למסור בדיקת דם - דבר בהרשעתו של המבקש לא נסמך על החזקה שבדין לפיה אדם המסרב לבדיקת דם, כמוהו כמי שנהג בשכרות. ההרשעה, וממילא גם כתב-האישום שקדם לה, התבססו על ממצאי בדיקת המאפיינים, ובכך די. לפיכך, אין
כל יסוד להתערב בהכרעותיהן של ערכאות קמא, ומטעם זה הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה להגשתן של ראיות נוספות בערעור.
ניתנה היום, ט"ו בתמוז
התשס"ט (07.07.09).
ש ו פ ט