רע"פ 520/10 יחזקאל מילווארם נ. מדינת ישראל

1.

ביום 21.6.09 ניתן בבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, במעמד צד אחד, צו ארעי המורה על הפסקת השימוש החורג בדירת מגוריו של המבקש, בשכונת קרית-היובל בירושלים, כבית תפילה. בתאריך 12.7.09 עתר המבקש לביטול הצו, וטען כי הדירה משמשת למגורי משפחתו, אולם מאחר שאין בקרבתה בית-כנסת, הוא הקצה לפרק זמן מוגבל ולקבוצה המונה כ-15 אנשים בלבד, חדר שישמש לתפילות בערב שישי ובבוקר שבת. המשיבה טענה, מנגד, כי במקום הוקם בית-כנסת בו נערכות תפילות גם במהלך ימות השבוע, והדבר יוצר מטרד לתושבי האזור.

בית-המשפט לעניינים מקומיים, שביכר את גרסת המבקש על-פני זו של המשיבה, קבע כי אין בקיומם של מפגשי התפילה כדי לשנות מייעודו של הבית למגורים, וכי שאלת קיומו של מטרד, שממילא אינו ממשי, היא משנית כשעסקינן באישומים לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בעקבות זאת, החליט בית-המשפט לבטל את הצו שהוצא. המשיבה ערערה על החלטה זו לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים, אשר קיבל את הערעור וקבע כי התכנסות, ואפילו היא מוגבלת, לתפילות בדירה שיועדה למגורים בלבד, כמוה כשימוש חורג.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור, תוך שהוא שב ומפנה לטענות אותן העלה בערכאות קמא.

אין בידי להיעתר לבקשה. בהשיבו על השאלה אם שימוש ארעי בדירת מגורים לצורך תפילה עולה כדי שימוש חורג בנכס, אימץ בית-המשפט המחוזי את ממצאיו של בית-המשפט לעניינים מקומיים, לפיהם הדירה משמשת את המבקש ובני משפחתו כדירת מגורים באופן קבע, ובלילות שבת ובימי שבת בבוקר מתקיימות תפילות באחד מחדריה, כאשר אחד המשתתפים מביא עמו ספר תורה והמבקש מקצה כסאות למשתתפים (עמ' 2 לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי). שימוש קבוע מסוג זה, כפי שנקבע לא מכבר (רע"פ 8122/09 אורלנצ'יק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.11.2009)), הוא שימוש במקום כבית תפילה. העובדה כי, כטענת המבקש, במקום לא הוצב כל שילוט או כי מדובר בשימוש מוגבל בזמן, אינה גורעת ממסקנה זו. אי לכך, איני סבור כי נפל פגם במסקנותיה של ערכאת הערעור, ומכאן ההחלטה לדחות את הבקשה.