רע"פ 5200/00 המוסד לביטוח לאומי נ. כימניר שירותי תעופה ונתיבי אויר בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 9.4.00, במעמד הצדדים. הבקשה שבפני הוגשה ביום 19.7.00. בבקשה נטען, כי פסק הדין הועבר ליועץ המשפטי של המבקש, להנחיותיו, נוכח קיומו של תיק ערעור נוסף התלוי ועומד בבית משפט זה. הואיל ובתקופה להגשת הערעור חל חג הפסח ועובדי המבקש שהו בחופשה מרוכזת והואיל והכנת הערעור הצריכה עבודה רבה לא הוגש הערעור במועדו. לפיכך הוגש הערעור (בלא בקשה להארכת מועד) ביום 2.6.00 וביום 19.7.00 הוגשה הבקשה שבפני. לטענת המבקש, נודעת לבירור התיק חשיבות רבה, שכן לתוצאה בו תהיה השלכה על תיקי שיבוב רבים.

2.המשיבות מתנגדות לבקשה. לעניין זה הן מציינות כי גם הנסיון להגשת הערעור ביום 2.6.00 נעשה לאחר חלוף המועד וממילא לא ניתן הסבר לשיהוי הנוסף בהגשת הבקשה. עוד טוענות המשיבות, כי המבקש לא תמך את טענותיו בתצהיר ולא פירטן. הוא לא הסביר גם מדוע לא הוגשה לפחות בקשה להארכת מועד בתוך התקופה להגשת הערעור. בהתייחסן לפגרת הפסח טוענות המשיבות, כי ימי הפגרה ממילא לא נמנו במניין הימים. אי לכך, טוענות המשיבות, לא הוצגו בפני בית המשפט "טעמים מיוחדים" העשויים, כל אחד כשלעצמו, או בהצטברם, להצדיק את הארכת המועד כאן.

3.דין הבקשה להידחות. המבקש נדרש לטעם מיוחד על מנת להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור (וראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, להלן: "התקנות"). טעם כאמור לא הובא בפני. לא הובהר גם מדוע חלפו למעלה מארבעים וחמישה יום מן המועד בו ניסה המבקש להגיש באיחור את ערעורו ועד להגשת הבקשה שבפני: ימי חג הפסח לא נמנו ממילא במניין הימים להגשת ערעור (וראו: תקנה 1(1) לתקנות בתי-המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג1983- ותקנה 529 לתקנות). כך שהחופשה המרוכזת לא גרעה מיכולתו של המבקש להגיש את הערעור במועד. ההחלטה אם להגיש את הערעור אם לאו, כמו גם עומס העבודה בלשכה המשפטית של המבקש הם עניינים מן הסוג שבין בעל דין לעורך דינו - ואין הם מקימים טעם מיוחד להארכת מועד (וראו: בש"א 2901/99 דניאלי מיכאל נ' דניאלי אסתר , לא פורסם; בש"א 8179/98 סטלה לוין נ' יעקב פרצוב, עו"ד , לא פורסם; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל , פ"ד מ"ח(4) 872, בש"א 5676/94,

זאב צוקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם). גם חשיבות הערעור, כשלעצמה (ולעניין זה איני מוצא צורך להידרש לטענת המשיבות הטוענות, כי הערעור אינו מגלה כל חשיבות) אינה מקימה טעם מיוחד (וראו: בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada נ' רבקה ריינהולד ואח' , פ"ד מז (5) 646, 652; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח' , פ"ד מח(4) 872).

הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא. המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות בסך של 1,500 ש"ח.