רע"פ 5204/11 ראובן הירש נ. מדינת ישראל

לפני שתי בקשות רשות ערעור. הראשונה, על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 1555-09-10 מיום 26.5.2011 (כבוד השופט כ' סעב ), שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו. השניה, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 42666-01-11, אף הוא מיום 26.5.2011 (כבוד השופט כ' סעב ), שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו בתת"ע 2181-09-09 מיום 23.12.2010 (כבוד שופט א' קאופמן ).

עפ"ת 42666-01-11

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות. ביום 23.12.2010 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירה שיוחסה לו, והטיל עליו עונש של קנס בסך 250 ש"ח.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט קבע, כי ניתן להניח שהערעור מופנה כנגד גזר הדין, שכן המבקש הורשע על סמך הודאתו, ושככל והערעור מופנה כנגד הרשעתו, דינו להידחות. עוד קבע בית המשפט, כי העונש שהושת על המבקש הינו עונש קל, שכן אף אם המבקש תורם רבות למדינה, אין בכך כדי להצדיק נהיגה בניגוד להוראות החוק.

מכאן הבקשה שלפני, שבמסגרתה טוען המבקש טענות שונות, שרובן אינן רלבנטיות לבקשה. לטענת המבקש הוא נוהג מזה שנים רבות, הן בכלי רכב פרטיים, הן בכלי רכב צבאיים, ולטענתו בטחונו האישי גדול יותר כאשר אינו חוגר חגורת בטיחות. עוד טוען המבקש, כי פנה אל שר התחבורה בהקשר זה, אך טרם קיבל מענה. לבסוף, המבקש עותר לשינוי החוק המחייב חגירת חגורת בטיחות בעת הנהיגה.

עפ"ת 1555-09-10

ביום 7.6.2010 הרשיע בית המשפט לתעבורה בחיפה (כבוד השופט ג' קרזבום ) את המבקש, בהיעדרו, בחנייה במקום אסור והטיל עליו עונש של קנס בסך של 300 ש"ח. ביום 18.7.2010, דחה בית המשפט בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר.

על החלטה זו של בית המשפט לתעבורה, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון שנקבע, נמחק הערעור. ביום 20.12.2010, נדחתה בקשת המערער לבטל את מחיקת הערעור, מהטעם שהמסמכים שהגיש המבקש, אשר אמורים היו להעיד שהיה בפעילות צבאית בעת שקיבל את הדו"ח, לא היו חתומים על ידי גורם צבאי. יחד עם זאת, אפשר בית המשפט למבקש להגיש את המסמכים כשהם חתומים כראוי. אלא, שהמבקש לא מילא אחר החלטת בית המשפט ולא הגיש מסמכים חתומים. בנוסף, קבע בית המשפט, כי אף לגוף העניין לא העלה המבקש טענה אשר יש בה כדי לסתור את הרשעתו בעבירה שיוחסה לו, וכן לא הציג עילה מוצדקת להיעדרותו מהדיון שהתנהל בפני בית המשפט לתעבורה או מהדיון שנקבע לערעור.

מכאן הבקשה שלפני, אשר אף במסגרתה מעלה המבקש טענות מטענות שונות, שרובן אינן רלבנטיות לעניין. ככל שניתן להבין מהבקשה, המבקש טוען כי חנה שלא כחוק כחלק מפעילות ביטחונית כלשהי.

לאחר שעיינתי בבקשות, ובפסקי הדין ובהחלטות של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דינן של הבקשות להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה..

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, שתי הבקשות אינן מעלות טענה בעלת חשיבות כללית כאמור ומתמקדות אך בנסיבותיו הספציפיות של המבקש ומטעם זה בלבד דינן להידחות.

אוסיף, למעלה מן הצורך, כי דין הבקשות להידחות אף לגופו של עניין. בנוגע לבקשת רשות לערער על עפ"ת 1555-09-10, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו של המבקש, וזאת הן לאור העובדה שהמבקש לא הצביע על עילה מוצדקת להיעדרותו והן מכיוון שאף בבקשה המונחת לפני, לא הצביע המבקש על טעם כלשהו שיש בו כדי להצדיק את ביטול פסק הדין. בנוגע לבקשת רשות לערער על עפ"ת 42666-01-11, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן המבקש הודה במיוחס לו, והעונש שנגזר עליו הינו עונש מקל ביותר. אוסיף, כי אף אם למבקש טענות שונות בנוגע לחובה לחגור חגורת בטיחות, הרי שכל עוד התקנות מחייבות זאת, אין הוא רשאי לעשות דין לעצמו ולהתעלם מהוראות החוק.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, בקשות רשות הערעור נדחות.

לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.