פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5209/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עלי מקלדה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - מס הכנסה
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.5.08 בע"פ 2417/07 שניתן על-ידי כבוד השופטים:
ר' שפירא, ע' גרשון וצ' קינן
בשם המבקש:
עו"ד רפאל כהן
בשם המשיבה:
עו"ד עמנואל לינדר
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחיפה (פ 8412/99) בגין 14 עבירות של אי העברה במועד של מס שנוכה, לפי סעיפים 219 ו-224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה ).
על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, החברה אותה ניהל המבקש לא העבירה לפקיד השומה במועד את המיסים שנוכו ממשכורות עובדיה ומהתשלומים לקבלני משנה, בסכום כולל של 944,443 ש"ח על פני תקופה של 14 חודשים.
ביום 21.11.2006 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופט פ' זאיד ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב באישום. בית המשפט קבע שהוכח מעל לספק סביר שהחברה, בניהולו של המבקש, לא העבירה את הסכום המצוין בכתב האישום למס הכנסה כפי שנדרש על פי חוק.
ביום 14.1.2007 גזר בית המשפט על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; וקנס בסך 100,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתם. על החברה אותה ניהל גזר בית המשפט קנס של 100,000 ש"ח.
המבקש ערער הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 15.5.27008 דחה בית המשפט (כבוד השופטים ר' שפירא , ע' גרשון ו -צ' קינן ) את הערעור במוצאו שאין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום המבוססות כראוי, תוך שהוא מתייחס למספר טענות שהעלה המבקש. כמו כן, קבע בית המשפט שאין העונש שנגזר על המבקש חמור במידה המצדיקה את התערבותו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש טענות שונות הנוגעות לממצאים העובדתיים ולמסקנות שהגיעו אליהן הערכאות שקדמו לי. כמו כן טוען הוא שהערכאות דנן התעלמו מחלק מטיעוניו, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין חומרת העונש, בעוד שאת חלק מטענותיו פטרו ללא הנמקה. בהקשר זה המבקש טוען שבית המשפט המחוזי לא נתן את הדעת על כך שהמבקש הורשע בעבירה של אחריות קפידה, כנושא אחריות שילוחית כנושא משרה ולא אחריות אישית, ואי לכך לא ניתן לגזור עליו עונש מאסר בפועל.
מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות גופא, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
באופן חריג, ביום 30.6.2008 ניתנה למבקש רשות להגיש תשובה מטעמו לתשובת המשיבה. ביום 3.7.2008 ניתנה למשיבה הרשות להשיב על תשובת המבקש.
דין הבקשה להדחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד, דין העתירה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בית משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). במקרה שלפניי לא הצביע המבקש על נסיבות יוצאת דופן המצדיקות התערבות בממצאי בית משפט השלום.
יתרה מכן, במקום אחר ציינתי כי
"בית המשפט היושב כערכאה ראשונה, כמו גם בית המשפט שלערעור, אינו חייב להתייחס באופן קונקרטי לכל טענה וטענה של המערער, באופן שאי התייחסות כזו פירושה התעלמות "לחלוטין", כלשונו של המערער. בית המשפט מתייחס לטענות שנראות בעיניו משמעותיות ורשאי הוא שלא להתייחס לטענות שאינן נראות לו לצורך ההכרעה". (ראו ע"פ 2677/06 פלוני נ' מ"י
(לא פורסם 18.4.2007); רע"פ 1915/07 חזן נ' מ"י (לא פורסם 18.6.2007)).
אכן, המבקש העלה טענות רבות אשר חלקן לא זכו להתייחסות מפורשת בפני הערכאות שקדמו לי, אך בכך אין לומר שלמבקש לא היה יומו בבית משפט ולא מומשה זכותו לערעור על פסק הדין שניתן נגדו. באשר לעניין אחריותו של המבקש לעבירות, המבקש הורשע במעשים המיוחסים לו בכתב האישום כנושא משרה על פי סעיף 224(א) לפקודת מס הכנסה אך גם על פי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה העוסק באחריות אישית. בית משפט השלום קבע במפורש שהמבקש אחראי באופן אישי לעבירות שביצעה החברה שבבעלותו. בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון לשנות קביעה זו והשאיר את ההרשעה על כנה.
לבסוף, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 12.6.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 19.10.8 בשעה 09:00, במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י"ח באלול התשס"ח (18.9.2008).
ש ו פ ט