רע"פ 5261/99 בר נוי שאול נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים א. רזי, ש. שטמר ור. ג'רג'ורה) לפיו זוכה המבקש ברוב דעות מעבירות של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין התשל"ז1977- (להלן - החוק) ומשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק, והורשע בדעת רוב בעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק הבזק, התשמ"ב1982- (להלן - חוק הבזק). בית המשפט המחוזי גזר על המבקש שלושה חודשי מאסר, מהם חודש אחד לריצוי בפועל והיתר על תנאי, והפעיל עונשי מאסר מותנה שהוטלו על המבקש בגין עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק - בת.פ. 997/92 לתקופה של חודשיים, בת.פ. מאוחדים 1360/93 ו - 1318/93 לתקופה של שמונה חודשים, ובת.פ. מאוחדים 208/93 ו - 540/93 לתקופה של חמישה חודשים - וקבע כי כל עונשי המאסר ירוצו בחופף. כן חייב את המבקש לשלם 2,500 ש"ח, שהם סכום ההתחייבות עליה חתם בהתאם לגזר הדין שניתן בת.פ. 208/93, 540/93. המבקש תוקף הן את ההרשעה והן את העונש שהושת עליו. כן מבקש הוא לאחד הדיון בבקשה זו עם בקשה אחרת שהגיש בתיק רע"פ 5263/99, שגם בה תוקף הוא את הרשעתו בעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק הבזק.

2.ואלה הן הממצאים עליהם השתית בית המשפט המחוזי את פסק דינו: המבקש טלפן פעמים רבות לדירת גרושתו בחודשים אפריל-יוני 94' כמעט מדי יום ביומו, לפחות פעם אחת ביום ועד לאחת עשרה פעמים ביום, לעיתים בהפרש של מספר דקות. כן התקשר הוא למקום עבודתה של אשתו, עד לשמונה שיחות ביום. המבקש נהג לעלוב בגרושתו בשיחות אלה ולכנותה בכינויי גנאי כגון "זונה" ו"נערת ליווי". ממצאים אלה נקבעו על ידי בית משפט השלום (כב' השופטת ג.כנפי-שטייניץ) בהתבסס על דו"חות בזק (לעניין עצם תדירות ההתקשרויות) ובהתבסס על עדותה של המתלוננת, גרושתו של המבקש (לעניין הרקע הבלתי ידידותי של התקשרויות אלה).

3.טענות המבקש הן, אם ירדתי לסוף דעתו, שלא היה מקום להאמין לעדותה של המתלוננת, בייחוד לאור העובדה שהציגה מסמך מסויים כאילו הוא תמליל של קלטת, בעוד הסתבר לבית משפט השלום - וכך הוא אף קבע - שתוכנה של הקלטת שונה לחלוטין. כן הוא טוען כי לא היה מקום לקבל כראייה את דו"חות בזק, באשר צו השופט מכוחו הם נתפסו הוצא באורח "שרירותי". מכל מקום, לטענתו, משלא הוכח באופן פוזיטיבי תוכנן של השיחות, ומשנקבע על ידי בית משפט השלום כי חלק מהשיחות נענו על ידי מענה אלקטרוני, לא ניתן היה להשתית את ההרשעה על דו"ח הבזק, כראיה מרכזית, והיה מקום לקבל את גרסתו לפיה מטרת ההתקשרויות הייתה למנוע ניתוק קשר רציף בינו לבין בנותיו. כן הוא טוען כי לא הוכחה כוונתו הפלילית, וכי הוכח קינטור מצידה של גרושתו.

4.טענות המבקש, המכוונות ברובן המכריע לתקיפת הממצאים העובדתיים של בית משפט השלום אשר אושרו בבית המשפט המחוזי, אינן מעלות כל שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם של בעלי הדין והראויה להתברר בגלגול שלישי. טענותיו המשפטיות, כמו גם טענותיו לעניין העונש, אינן מעלות אף הן כל שאלה בעלת חשיבות כללית, ולפיכך דין הבקשה כולה להידחות. ממילא אין עוד טעם לדון בבקשת המבקש לאיחוד בקשתו זו עם הבקשה שהגיש בתיק רע"פ 5263/99.

הבקשה נדחית.

המבקשת יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית משפט השלום בחיפה ביום 4.10.99 בשעה 10.00 בבוקר.