פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
5278/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יעקב אשל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בתל-אביב
מיום 22.3.09 בעפ 70352/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר
– סג"נ, נ' ישעיה ות' שפירא
בשם המבקש:
עו"ד עדי קידר
בשם המשיבה:
עו"ד ג'ויה שפירא
החלטה
כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 4282/05) בגין עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ועבירה על איסור התעסקות כחוקר פרטי ללא רישיון, לפי סעיפים 3 ו-30 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש עסק כחוקר פרטי עד ליום 1.5.2006, הגם שרישיונו נשלל ביום 1.5.2001. במסגרת עיסוקו הציג עצמו בפני אדם (להלן: המתלונן) כחוקר פרטי, וגבה ממנו סכום של 5,000 ש"ח ו-7,000$ ביודעו שהוא פסול מלבצע את העבודה לה נדרש.
ביום 29.11.2007 הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ח' אפרתי) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כי עדותו של המתלונן הייתה מהימנה עליו, חרף הבעייתיות שבה, ובהתאם קבע כי הפעולות אותן נשכר המבקש לבצע על ידי המתלונן היוו פעולות חקירה, הדורשות רישיון, כאשר המבקש הציג עצמו בפני המתלונן כחוקר פרטי וקיבל כספים בעבור כך.
ביום 2.4.2008 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ותשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הורה בית המשפט כי המבקש יפצה את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70352/08).
בית המשפט
המחוזי (כבוד סגנית הנשיא (כתוארה אז) ד' ברלינר והשופטים נ' ישעיה ו ת' שפירא ) דחה את ערעור המבקש, בציינו כי עיקר הערעור מכוון כנגד ממצאי המהימנות אותם קבע בית משפט השלום, ובעמדו על כך שאין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא. בית המשפט התייחס בפסק דינו לעובדה שהמתלונן הורשע לאחר פסק הדין שניתן בעניינו של המבקש, וציין כי בית משפט השלום היה מודע למיהותו של המתלונן, והתחשב בכך במסגרת קביעת מהימנותו. בית המשפט דחה את הטענות בעניין זה אף לגופן, בבחנו את חומר הראיות כנגד המבקש. בית המשפט
אף לא מצא מקום להתערב בעונש, בעמדו על כך שמ דובר
בעונש מידתי וראוי.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה שב המבקש וטוען כי לא היה מקום להרשיעו, בתקפו את קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, ואת העובדה שבית המשפט המחוזי בחר שלא להעניק משקל להרשעתו של המתלונן בפלילים. לחילופין מבקש המבקש להקל בעונש שנגזר עליו.
מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות משאין היא חורגת מעניינו הפרטי של המבקש, בהיותה מכוונת כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו במקרהו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה ). בענייננו, המבקש שב ומעלה את אותן הטענות אשר נבחנו ונדונו באריכות על ידי בית משפט השלום ואשר שבו ונידונו על ידי בית המשפט המחוזי, וחרף טענותיו הרי שאין בבקשה כל עילה של ממש שיש בה כדי להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להדחות אף לגופה. בית משפט השלום התבסס בהכרעת דינו, בראש ובראשונה, על קבלת גרסתו של המתלונן לפרשה ודחיית גרסתו של המבקש, ועל קביעת ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדות זו ועל ראיות אחרות. אף בית המשפט המחוזי בחן בהכרעתו קביעות עובדתיות אלו של בית משפט השלום, בציינו כי מדובר בעיקר בקביעות מהימנות שנעשו ביחס לעדותו של המתלונן. כידוע, בית משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות שהוצגו בפניה, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים, ובייחוד כך הוא מקום בו המדובר בבקשת רשות ערעור (ראו ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983); ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(5) 297 (2004); רע"א 2659/08 עמותת הפועל סניף קרית-אונו נ' גרוס (לא פורסם, 10.9.2008); וכן מ' קרמניצר, קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים , הפרקליט לה 407 (תשמ"ג-תשמ"ד)). כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, מיהותו הבעייתית של המתלונן עמדה לנגד עיניו של בית משפט השלום בעת הכרעת דינו, ואין לעובדת הרשעתו לאחר פסק הדין בעניינו של המבקש כדי לשנות באופן מהותי מהמהימנות שיוחסה למתלונן או לממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט בהתבסס על עדותו. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים עובדתיים במסגרת דיון בבקשת רשות ערעור.
בכל הנוגע לטענתו הרפה של המבקש בנוגע לעונש שנגזר עליו, הרי שהלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 24.6.2009, בעניין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 1.10.2009 בשעה 8:00 בפני הממונה על עבודות השרות במפקדת גוש מרכז של שרות בתי הסוהר ברמלה, לתחילת ריצוי עבודות השירות.
ניתנה היום, י' באלול התשס"ט (30.8.2009).
ש ו פ ט