רע"פ 5299/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בירושלים הרשיע את המבקש בעבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נקבע כי המבקש, אשר הועסק על-ידי בחברה כלשהי בתקופה הרלוונטית לכתב-האישום, ביצע מעשים מגונים בשתיים מחברותיו לעבודה, ת' וד'. בית-המשפט קבע כי המבקש נהג לגעת בת', בישבנה ובירכה, וכי ביצע בה, בשלוש הזדמנויות שונות מעשים מגונים: באירוע אחד – הפשיל מכנסיו ונגע באיבר מינו לנגד עיניה; בשני – הסיר את מכנסיו, אונן, חיבק את ת' ואחז בזרועה ובשדהּ; ובשלישי – הפשיל מכנסיו ואונן עד שהגיע לפורקנו. באשר למעשי המבקש בד' – נקבע כי הוא ליטף את ידיה ופניה, שלח את ידו לישבנה, חזהּ ואיבר-מינה; הכניס ידו מתחת לחצאיתה; נטל את ידה והצמידה לאיבר-מינו, ובאירוע האחרון – נכנס למשרדה ופתח את רוכסן מכנסיו. ממצאים אלה התבססו בעיקר על גרסותיהן של המתלוננות, אותן העדיף בית-משפט השלום על-פני גרסת המבקש. אולם, מאחר ומעדותה של ת' לא עלה כי המבקש הפעיל נגדה כוח פיסי כאשר ביצע את זממו, זיכה בית-המשפט את המבקש מעבירה של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח. בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שישה חודשים נוספים על-תנאי, קנס בסך 2,000 ש"ח והוא חויב לפצות את המתלוננות בסכום של 10,000 ש"ח כל אחת.

2.

המערער הביא את השגותיו כנגד הרשעתו בפני בית-המשפט המחוזי, והדגיש, בין היתר, את אלה: קיים פער בין העובדות המופיעות בכתב-האישום לבין ממצאיה של הערכאה הדיונית; נוכח חלוף הזמן מעת שמיעת העדויות ועד מתן הכרעת-הדין – כארבע שנים – רשאי היה בית-המשפט שלערעור להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית ביתר קלות מברגיל; חלק מהמעשים המיוחסים לו לא כללו מגע פיזי בינו לבין ת', ומשכך אינם מהווים מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק.

בית-המשפט המחוזי, בפסק-דין ארוך וממצה, דחה את הערעור וקבע כי בדין הורשע המבקש. צוין, כי הרשעתו של המבקש מבוססת על העדויות שנשמעו בפני הערכאה הדיונית, ואשר מפניהן ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. עוד נקבע, כי חלוף הזמן אינו מאיין את יתרונה של הערכאה הדיונית אשר התרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים שהיו בפניה. לבסוף, נקבע כי העבירה של מעשה מגונה אינה דורשת, כיסוד מיסודותיה, מגע פיסי של המבצע בקורבן.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור, ובבקשתו העמוסה בפרטים שב הוא ומעלה את אותן טענות ששימשו אותו בבית-המשפט המחוזי.

4.דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת מקום שעניינו של המבקש מעורר סוגיה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים לדיון ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 ; רע"פ 3908/07 קיקוזשוילי נ' מדינת ישראל , לא פורסם) . יתרה מכך, פסיקתו העקבית של בית משפט זה מוסיפה וקובעת, כי בית משפט שלערעור, ומקל וחומר ערכאת ערעור שנייה, לא יהא נוטה להתערב בממצאים של עובדה, באשר אלה נתונים לסמכותה של הערכאה הדיונית, לה היתרון להתרשם באופן ישיר מהעדים המופיעים בפניה וממהימנותם. אכן, להלכות אלו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש, המעורר בעיקר שאלות של עובדה, נמנה עליהם. כך או כך, עניינו של המבקש נבחן בקפידה ובאפן ממצה בידי שתי ערכאות קמא, ובכך די.

אשר על כן, הבקשה נדחית.