רע"פ 5333/08 חאתם עראף נ. המשרד לאיכות הסביבה

1.

נגד המבקשים הוגש כתב-אישום בו יוחסה להם שורת עבירות הקשורות להפעלת דיר חזירים שבבעלותם, הממוקם בכפר מעליא, ובהן עבירות של זיהום מים וניהול עסק ללא רישיון. במקביל להגשת כתב-האישום, עתרה המשיבה לבית-משפט השלום בעכו בבקשה ליתן צו זמני שעניינו סגירה מיידית של הדיר, לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 וסעיף 20כג לחוק המים, תשי"ט-1959. זאת, נוכח ממצאים מהם עלה כי מהדיר זורמים שפכים ובוצה המכילים ריכוז גבוה של מזהמים אשר עלולים לזהם את מי התהום. בבקשה הודגש, כי בדיקות נוספות שנערכו לאחר הגשתו של כתב-האישום, העלו כי הזרמת השפכים לא פסקה.

2.

בית-משפט השלום ( כב' השופט ו' חאמד ), בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, קיבל את הבקשה והורה למבקשים לחדול מהפעלת הדיר, ולהפסיק כל פעילות שיש בה כדי לגרום לזיהום מקורות המים. ההחלטה התבססה על חוות-דעת וצילומים שהוגשו מטעם המשיבה, ומהם עלה כי אין בדיר מתקן לטיפול בשפכים, ואלה זורמים החוצה באין מפריע תוך זיהום שטחים חקלאיים, קרקעות ומקורות מים, באופן המסכן את בריאות הציבור. טענת המבקשים, כי הבקשה מתבססת על בדיקות שנערכו בתקופה שלאחר כתב-האישום, וכי בנסיבות אלו אין לבית-המשפט סמכות להורות על סגירת העסק – נדחתה, נוכח העובדה כי מדובר בעבירה נמשכת, שתחילתה באירועים המתוארים בכתב-האישום. נקבע, כי הבדיקות שנערכו לאחר הגשת כתב-האישום, רק מוכיחות כי גם היום אין בידי המבקשים חלופה הולמת לטיפול במקורות הזיהום.

3.

בעקבות החלטה זו פנו המבקשים לבית-משפט השלום, בבקשה לעיון חוזר. בבקשה נטען, בין היתר, כי נמצא פתרון לבעיית הזיהום, לאחר שהם התקשרו עם חברה להתקנת מתקן לטיפול בשפכים, וכי "החלו בניקוי הבריכות והתקנת מפרדה זמנית, ותוך מספר ימים יוזרמו השפכים למערכת הביוב המרכזית" (עמ' 2 להחלטה מיום 27.2.07). בית-המשפט דחה את הבקשה, ובלשונו: "מדובר בהליך הנמצא אך בתחילתו וכי טרם הוסדרה ומומשה בפועל וכדין חלופה לטיפול בשפכים... הטענה כי הדבר יוסדר תוך ימים, לא מצדיקה שינוי החלטה, כאשר זרימת השפכים נמשכת בפועל" ( שם, בעמ' 3).

4.

המבקשים מיאנו להשלים עם תוצאה זו והגישו ערר לבית-המשפט המחוזי בחיפה, בהתאם להוראת סעיף 20כג(ה) לחוק המים. ביני לביני, הודו המבקשים בעובדותיו של כתב-אישום מתוקן, והורשעו בעבירות שיוחסו להם על-פיו. אולם, משלא נסתיימו ההליכים בגזר-דין – וצו הסגירה נותר בעינו – עמדו הם על הערר שהגישו. בית-המשפט קמא (כב' השופט י' כהן ) דחה את הערר, משלא מצא עילה לשנות מהחלטתו של בית-משפט השלום. בית-המשפט הדגיש, כי אם יחולו התפתחויות במציאתה של חלופה לזיהום, רשאים המבקשים לשוב לבית-משפט השלום בבקשה נוספת לעיון חוזר.

5.

מכאן ההליך שבפני, אשר הוגדר כ"בקשת רשות ערעור/ערר". אציין כבר עתה, כי זכותם של המבקשים לפנות לבית-משפט זה ברשות אינה ברורה כלל. סעיף 20כג(ה) לחוק המים מקנה לנאשם זכות ערר אחת על החלטה ליתן צו זמני המורה על הפסקת הזיהום. זכות זו מוצתה עת פנו המבקשים בערר לבית-המשפט המחוזי. לא קיימת בחוק המים הוראה דוגמת זו שבסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), המאפשרת לשוב ולערור פעם שנייה על החלטה שמקורה בבית-משפט השלום. והרי הלכה היא כי "אין לך זכות ערעור או זכות ערר אלא אם כן קבע המחוקק הראשי ערכאה המוסמכת לדון בערעור או בערר" (רע"פ 4207/96 מדינת ישראל נ' פרידן (לא פורסם, 20.1.97. השוו גם לבש"פ 2343/00 כהנא נ' מדינת ישראל,

פ"ד נד(2) 65 (2000); בש"פ 828/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.2.08)).

6.

דין הבקשה להידחות גם בהנחה שהיתה קיימת אפשרות של פניה לבית-משפט זה בבקשת רשות לערער. לטענת המבקשים הבקשה למתן צו סגירה הוגשה בגין אירועים של הזרמת שפכים שהתרחשו בשנת 2006, וזכרם לא בא בכתב-האישום שהוגש נגדם. על-פי הנטען, בנסיבות אלו מוגבל תוקפו של הצו לשבעה ימים בלבד, וזאת על-פי האמור

בסעיף 20כג(א) לחוק המים. עוד נטען, כי הוצאתו של הצו גרמה עיוות דין הואיל והדבר נעשה מבלי שניתנה להם אפשרות נאותה להשמיע טענותיהם ולהתגונן. כן נטען, כי בית-משפט השלום שגה בכך שדחה את הפתרון שהוצע לטיפול בשפכים, מאחר ולגרסת המבקשים פתרון זה החל לפעול זה מכבר. לבסוף, המבקשים מציגים רישיון זמני לניהול עסק שניתן להם על-ידי המועצה המקומית מעליא ותוקפו עד לתאריך 31.12.08. לגישתם, רישיון זה שומט את הקרקע מתחת לעילה להוצאת הצו, ככל שהיא מתבססת על ההוראות שבחוק רישוי עסקים.

אתייחס לטענות אלו לפי סדרן.

7.

סעיף 20כג לחוק המים קובע כך:

סמכויות בית משפט

(א) קיים חשד שנעברה עבירה לפי סעיף 20כא, רשאי בית משפט, לבקשת תובע, ליתן צו זמני, אף לפני שהוגש כתב אישום, נגד מי שחשוד או שנאשם בגרימת זיהום מים, ככל שיראה לנכון בנסיבות הענין כדי למנוע, להפסיק או לצמצם את זיהום המים ...

(ב) ...

(ג) תקפו של צו שניתן כאמור בסעיף קטן (א) יהיה לתקופה שיורה בית המשפט ויכול שיהיה עד לגמר ההליכים; ניתן הצו בטרם הוגש כתב אישום, יפקע תקפו בתום שבעה ימים מיום שניתן, אלא אם כן הוגש כתב אישום בתוך התקופה האמורה.

...

עיון בסעיף מעלה אפוא, כי צו זמני הניתן בעקבות הגשת כתב-אישום "יכול שיהיה עד לגמר ההליכים". מאידך, כאשר בית-המשפט מורה על הוצאת צו עוד בטרם הוגש כתב-האישום – תוקפו מוגבל לשבעה ימים בלבד. לא ברור מה למבקשים ולהוראה אחרונה זו, שהרי הוצאתו של צו הסגירה נעשתה על רקע כתב-האישום שהוגש נגדם, אשר בעובדותיו, כאמור, הם הודו והורשעו. המבקשים מנסים להיבנות מהטענה לפיה הבקשה שהוגשה לבית-משפט השלום, התבססה על אירועים שונים מאלה המפורטים בכתב-האישום. אולם, עיון בבקשה מעלה כי לא כך הוא. אכן, בבקשה צוין כי בדגימות שנערכו לאחר הגשת כתב-האישום, נמצא כי שפכים ממשיכים לזרום משטח הדיר, אולם דבר זה נועד רק להמחיש את הצורך בהוצאתו המיידית של צו זמני, שיורה על הפסקת הזיהום עוד בטרם הסתיימו ההליכים הפליליים נגד המבקשים.

8.

לא מצאתי ממש גם בטענה בדבר עיוות-דין ופגיעה בזכות השימוע. טענה זו נדחתה אף על-ידי בית-משפט קמא, שמצא כי ההחלטה להורות על צו סגירה נדונה באופן יסודי, תוך התייחסות מעמיקה לטענות שהמבקשים עוררו. טענת המבקשים בדבר פתרון שנמצא לבעיית השפכים, זכתה אף היא למענה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי ועמדתו מקובלת עלי, לאמור, ככל שיש אמת בדבר יתכבדו המבקשים ויפנו לבית-משפט השלום, בהתאם להוראת סעיף 20כג(ד) לחוק המים ("חשוד, נאשם ותובע רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שנתן בעניין בקשה כאמור בסעיף קטן (א), אם נתגלו עובדות חדשות או השתנו הנסיבות והדבר עשוי לשנות את החלטתו הקודמת של בית המשפט", לשון הסעיף). נותרה הטענה בדבר רישיון העסק הזמני אותו מציגים המבקשים, וכל שאוכל לומר בסוגיה זו הוא, כי הסיבה להוצאת הצו היא השפכים המזוהמים הזורמים מהדיר שבבעלות המבקשים. העילה להוצאת הצו מבוססת אפוא בעיקר על הוראות חוק המים, ובנסיבות אלה אין בהצגת הרישיון כדי לשנות מן ההחלטה שניתנה.

9.

מסקנת הדברים היא כי הבקשה הנוכחית אינה מעוררת סוגיה משפטית כללית החורגת מעניינם של המבקשים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)), וכל כולה עוסקת בסוגיה פרטנית אשר נבחנה בידי שתי ערכאת קמא, ולא מצאתי מקום ללבנה בפני ערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.